הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "תנא דבי רבי ישמעאל" 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קלז ע"א

ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים. מנא הני מילי? אמר רב חסדא: אתיא גיזה גיזה, כתיב הכא +דברים י"ח+ ראשית גז צאנך תתן לו וכתיב התם +איוב ל"א+ ומגז כבשי יתחמם, מה להלן כבשים, אף כאן כבשים; ונילף גיזה גיזה מבכור, דתניא: +דברים ט"ו+ לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך אין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה, מנין ליתן האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה? ת"ל: לא תעבוד ולא תגוז! אמר קרא: +דברים י"ח+ תתן לו - ולא לשקו; אלא מעתה נוצה של עזים ליחייב! בעינן גיזה וליכא;
מאן שמעת ליה האי סברא - ר' יוסי, הא מודי ר' יוסי במידי דאורחיה!
אלא כדאמר ר' יהושע בן לוי: +דברים י"ח+ לעמוד לשרת - דבר הראוי לשירות, הכא נמי: דבר הראוי לשירות; אלא גיזה גיזה למאי אתא?
לכדתנא דבי ר' ישמעאל, דתנא דבי ר' ישמעאל: כבשים שצמרן קשה פטורים מראשית הגז, שנאמר ומגז כבשי יתחמם.

1.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק י הלכה ד:

אין חייבין בראשית הגז אלא הכבשים בלבד, זכרים כנקבות שהצמר שלהן הוא הראוי לבגדים,
היה צמרן קשה ואינו ראוי ללבישה פטורין מראשית הגז, שאין מתנה זו לכהן אלא כדי ללבוש ממנה.

2.
כסף משנה הלכות ביכורים פרק י הלכה ד:

אין חייבין בראשית הגז אלא הכבשים בלבד. משנה פרק ראשית הגז (חולין דף קל"ה) ויליף לה בגמרא (חולין דף קל"ז) מדכתיב לעמוד לשרת כלומר וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר לעמוד לשרת שיתן לו דבר הראוי לשירות ואין דבר הראוי לשירות אלא של רחלים פי' דהיינו תכלת דכתב קרא בבגדי כהונה וכתב הר"י קורקוס ז"ל ונראה שלזה נתכוון רבינו במ"ש שהצמר שלהם הוא הראוי לבגדים ופירושו לבגדים שהכהן רגיל ללבוש דהיינו בגדי כהונה שאם כוונת רבינו לבגדים סתם הלא נוצה של עזים ראוי לבגדים. ומ"ש זכרים כנקבות ג"ז שם במשנה מכר לו זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו. ומ"ש היה צמרן קשה וכו' שם תנא דבי רבי ישמעאל (חולין דף קל"ו):

הרמב"ם פסק את דברי רבי יהושע בן לוי, שצריך לתת ראשית הגז מדבר שראוי לשרת – בגדי כהונה [למרות שהרמב"ם אומר סתם "בגדים" – אומר ה"כסף משנה", שהכוונה לבגדי כהונה [כדברי רש"י בסוגיה]. אמנם ה"צפנת פענח" סובר שהרמב"ם לא דורש "בגדי כהונה" אלא שיהיה ראוי לבגד בלבד ["ילקוט ביאורים", עמוד שי].

3.
כמו כן פסק הרמב"ם את דינו של "תנא דבי רבי ישמעאל", שאם הצמר קשה – פטור מראשית הגז.

4.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד שי, הערה ג: הרי"ף והרא"ש השמיטו דינו של "תנא דבי רבי ישמעאל".

5.
ונראה אולי לנמק את הרי"ף והרא"ש באופן הבא:
הליכות עולם שער חמישי פרק ג ו.

מסורת בידינו וביד כל תלמידי חכמים שכל מקום ששנינו בראש הפרק א"ר פלוני כגון אמר ר"ע מנין לע"ז וכו' כך היא הלכה, ובכל מקום ששנינו בראש הפרק ר' פלוני אומר כגון ר' אליעזר אומר דשבת אינה הלכה.
וכיוצא בזה בגמרא
שכל מקום שאומר תנא דבי רבי ישמעאל - כך הלכה
ובכל מקום שאומר דבי רבי ישמעאל תנא - אינה הלכה:

לפי זה בסוגייתנו הלכה כתנא דבי רבי ישמעאל.

6.
אלא שבסוגייתנו הגמרא לא פתחה את הדיון בדברי רבי ישמעאל אלא הביאה את דבריו כצורך לדיון. אי אפשר היה לכתוב : "...אלא גיזה גיזה למאי אתא? לדבי ר' ישמעאל תנא, דבי ר' ישמעאל תנא: כבשים...". המשפט לא נראה ראוי. לכן לא היה לגמרא מנוס אלא לכתוב כניסוח שבגמרא, ולכן לא ניתן ללמוד מכך שמקדימים את המילה "תנא" למשפט כולו.

7.
נכון שהסברנו רק מדוע אין הכרח לפסוק כתנא דבי רבי ישמעאל. אבל לא הסברנו מדוע בכל זאת לא נפסק כמותו מבחינה עניינית.

8.
אלא יש לומר, שכנראה הרא"ש סובר ששאלת הגמרא על הגזירה שווה "גיזה גיזה" איננה שאלה ממש [ראה תוס' ד"ה "אתיא", וב"מתיבתא", הערה טז], ולכן דינו של "תנא דב רבי ישמעאל" לא נצרך ואיננו הכרחי.

9.
ואולי ניתן לחדד ולחדש: הביטוי "תנא דבי רבי ישמעאל" [ולא מוזכר שמו של חכם מסויים שאמר משמו של רבי ישמעאל או באופן סתמי] כוונתו, שדבריו לא נאמרו בפני עצמם אלא כתגובה לשאלה ולדיון שעלו בבית המדרש של רבי ישמעאל - ומתאים להסברנו לעיל בסוגייתנו – בדעת הרא"ש.