הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "תנא קמא"; "רבי יוסי" 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קלז ע"א

תני חדא: גוזז את העזים ושוטף את הרחלים - פטור ותניא אידך: הגוזז את העזים - פטור, ושוטף את הרחלים - חייב!
לא קשיא, הא רבנן והא רבי יוסי, דתניא: +ויקרא י"ט+ לקט קצירך - ולא לקט קיטוף, רבי יוסי אומר: אין לקט אלא הבא מחמת קציר,
רבי יוסי היינו תנא קמא!
כולה ר' יוסי היא, והכי קתני: שרבי יוסי אומר אין לקט אלא הבא מחמת קציר.

1.
הגמרא מציגה סתירה בין שתי ברייתות על ידי ביטויי הקישור "תני חדא" ו"ותניא אידך". מדוע לא השתמשה בביטוי "ורמינהו"?

2.
שתי הברייתות הן "סתומות" – ללא שם מפורש של חכם מסויים.

3.
הגמרא מעמידה ברייתא אחת כ"רבנן" [שאמרו כך במקום אחר] וברייתא אחת כ"רבי יוסי". מדוע שמם לא נאמר במפורש בכל אחת מהברייתות?

4.
הגמרא מצטטת ברייתא [שלישית] שלכאורה יש בה מחלוקת בין "תנא קמא" לרבי יוסי". מכאן משמע ש"תנא קמא" נקרא "רבנן", שהרי הגמרא מעמידה את "רבנן" כדעת "תנא קמא" בברייתא השלישית.

5.
הגמרא טוענת שאין בברייתא השלישית מחלוקת, וכל הברייתא היא דעת רבי יוסי, אולם מה"תיקון" ללשון הברייתא: "שרבי יוסי אומר" [תוספת אות אחת "ש..."] במקום "רבי יוסי אומר". משמע ש"רבנן" – הם חכמים בבית המדרש ולא נאמר במפורש בברייתא אחרת – חולקים על רבי יוסי [כי הברייתא לא "סתומה" לגמרי].

5.1
הערה: הביטוי "הכי קתני" איננו שינוי גירסא, אלא פירוש [כי יש בה תוספת של אות אחת: "ש...".

6.
ונשאלת השאלה מדוע הברייתא לא כתבה את שמו של רבי יוסי בתחלת הברייתא?

7.
אולי התשובה היא מדברי השל"ה - כללי התלמוד (ב) כלל רבי:

קכו. וכשלא הוזכר תנא קמא בשמו, ותנא בתרא הוזכר בשמו, יש דרך אחר בגמרא, דמשני שהתנא המפורש שמו הוא עצמו התנא קמא,

"תנא קמא" - הוא עצמו התנא שמוזכר אחר כך.

7.1
המשך דבריו:

אלא שבתחלה המסדר המשנה שכח שמו והזכירו בסתם, ואחר כך הזכיר שמו, ואמר הדעת הראשון הוא דעת פלוני. וכן תמצא בחולין בריש כל הבשר (חולין דף קד ב), דקתני העוף עולה על השלחן ואינו נאכל דברי בית שמאי, בית הלל אומרים לא עולה ולא נאכל, אמר רבי יוסי זה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. ופריך תלמודא, רבי יוסי היינו תנא קמא, ומשני, מאן תנא קמא רבי יוסי, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר כו'. ופירש רש"י (שם ד"ה כל האומר) שהתנא שכח ולא הזכיר שמו בתחלה, וחזר והזכיר שמו. ובזה נוחין כמה מקומות במשנה, דקתני כהאי גוונא. וצריך לפרש כדפירש רש"י, שהתנא שכח ולא הזכיר שמו בתחלה, ולפיכך סתם אותו, ואחר שנכתב, זכר שמו, ולא מחק מה שכתב בראשונה בסתם, דהואיל ונכתב נכתב, ואחר כך קיים המצוה להזכיר דבר בשם אומרו.

העתק מהסברנו במסכת זו [חולין דף קד]:
מסקנת הגמרא, שכל המשנה היא דעת "רבי יוסי", גם הרישא. מסביר רש"י שהתנא שכח לכתוב את שמו של רבי יוסי ולכן חזר לכתוב את דבריו כדי להביא גאולה לעולם.
מדברי רש"י אולי ניתן לחדש חידוש גדול בכתיבת המשנה: היא נכתבה בכמה "מהדורות".

7.2
עוד חידוש אולי: כל מקום כשהגמרא מביאה ביטוי של "אמר רב... אמר רב..." או " אמר רב... משום רב..." אולי אין בזה חידוש כלל, אלא רק בכדי להביא גאולה לעולם.

7.3
בסוגייתנו [חולין דף קלז] ניתן לומר הסבר נוסף: הרישא היא דין מסויים שנובע מהעיקרון שב"סיפא", וזוהי המשמעות של הביטוי "שרבי יוסי אומר", כלומר, בגלל העיקרון של רבי יוסי עצמו.