הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנאים ואמוראים: רבי ינאי ורבי יוחנן - הלכה כמי
[תנאים ואמוראים]
חולין קלז ע"ב
אמר ליה איהו: ראשית הגז בכמה? אמר ליה ר' יוחנן: בששים, והאנן בכל שהן תנן?
אמר ליה: אם כן, מה בין לי ולך?
כי אתא רב דימי אמר, ראשית הגז, רב אמר: בששים, ור' יוחנן משום רבי ינאי אמר: בשש;
אמר ליה אביי לרב דימי; אנחת לן חדא ואקשת לן חדא, בשלמא דר' יוחנן אדר' יוחנן לא קשיא, הא דידיה הא דרביה, אלא דרב אדרב קשיא, דהא אמר רב: מנה ופרס! דרב אדרב נמי לא קשיא, מאי מנה דקאמר - בן ארבעים סלעים, דהוה ליה....
1.
רבי יוחנן אומר לאיסי שהוא מפרש את המשנה "כל שהן" שהכוונה לא ממש כך, אלא לתת אחד משישים.
2.
ונראה להעיר על כך: הקטע הקודם בגמרא לימדנו שרבי יוחנן היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא [ישב 17 שורות אחרי רב בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא].
3.
בסוגיא יש כמה דעות כמה מפרישים לראשית הגז. דעת רב ושמואל, דעת רבי ינאי, דעת רבי יוחנן.
4.
דברי רבי יוחנן נאמרו "משום" רבי ינאי. רבי ינאי היה רבו של רבי יוחנן ובדרך כלל הביטוי "משום" משמעו שהאחד לא הכיר את האחר, וכאן הרי רבי יוחנן למד תורה אצל רבי ינאי.
5.
ואולי יש לומר שמכיון שרבי ינאי נחשב "תנא" לכן כשאומרים בשמו הלכה היא מובאת בניסוח של "משום", שלא כאצל האמוראים ששייך לומר גם "אמר רב... אמר רב...".
ואולי יש לומר, שלביטוי "משום" יש משמעות נוספת: הליכה בשיטתו.
6.
ים של שלמה מסכת חולין פרק יא:
וכתב הרי"ף, הלכך הלכתא ראשית הגז בששים, דהוה ליה ר' ינאי יחיד אצל רבים, וקיימא לן הלכה כרבים,
משמע ממנו שרבי יוחנן אמר בשש ורבי ינאי עצמו אמר "ששים" ודעת רבי ינאי נחשבת דעת יחיד, ולכן הרי"ף פסק כרבי יוחנן.
6.1
המשך:
וחזינן קמאי, כגון בה"ג ומר חפץ, דפסקו הלכתא כמתניתין דקתני חמש רחלות, ולא כרבי דפסק הלכה כר' יוסי, וכפשטה דמתניתין, דקתני, וכמה הוא נותן לו, משקל חמש סלעים וכו', ואתיא כר"י משום רביה ע"כ,
וכתב עליו הרא"ש (סימן א') וז"ל, וכן מסתבר דהלכה כר' ינאי, כנגד ר"י תלמידו, וכ"ש כנגד רב ושמואל, דלית הלכתא כוותיהו כנגד ר"י ע"כ,
משמע מהרא"ש שהלכה כרבי ינאי מפני שרבי ינאי היה רבו של רבי יוחנן והלכה כרב נגד תלמידו, והכלל הוא, שהלכה כרבי יוחנן נגד רב ושמואל יחדיו, ממילא יוצא, שהלכה כרבי ינאי נגד רבי יוחנן ורב ושמואל [יחיד נגד 3].
6.2
המשך דבריו:
ושמעינן מדברי הרא"ש, שלא הכריע כמותן אלא במה שאמר ר"י משום רבי ינאי, דשש סלעים הוי כל שהוא, ונותן מהן ה' סלעים, אבל במה שפסקו דבעינן חמש רחלות, לא הכריעו כמותן, וממילא ס"ל הלכתא כר"י בר יוסי, כדפרי',
גם על סברתו שהכריע לפסוק כר' ינאי, לא נהירא הכרעתו, דלא אמרינן הלכה כרב נגד התלמיד, אלא כשהוא חולק לבדו עמו, אבל הכא דחזינן דרב ושמואל ס"ל בס', ור"י הכריע כוותייהו, בודאי כן הלכה, וכן הוא להדיא בתוספתא (פ"י ה"א),
וכ"פ הרמב"ם (ה' בכורים פ"י ה"א)
ה"ים של שלמה" טוען שהלכה צריכה להיות כרבי יוחנן אפילו כנגד רבו – רבי ינאי. מפני שרב ושמואל מצטרפים כנגד רבי ינאי.
7.
חשוב להעיר שלפי הדיון כאן יוצא שכאשר רבי יוחנן אמר "משום" רבי ינאי אין הכוונה שסובר כמותו, אלא להיפך, שהרי הדיון הוא אם לפסוק כרבי ינאי [דעת הרא"ש] או כרבי יוחנן [דעת המהרש"ל].
