הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "משבשתא היא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין קמא ע"ב
גמ'. בעי רבי אבא בר ממל: טעמא דרבי יהודה משום דסבר לאו שניתק לעשה - לוקין עליו, או דלמא: בעלמא סבר לאו שניתק לעשה - אין לוקין עליו, והכא היינו טעמא, משום דקסבר שלח - מעיקרא משמע?
תא שמע: גנב וגזלן ישנן בכלל מלקות - דברי רבי יהודה והא הכא, דלאו שניתק לעשה הוא, דרחמנא אמר +ויקרא י"ט+ לא תגזול +ויקרא ה'+ והשיב את הגזלה, שמע מינה: טעמא דר' יהודה משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו!
אמר ליה ר' זירא: לאו אמינא לכו כל מתניתא דלא תניא בי רבי חייא ובי רבי אושעיא - משבשתא היא, ולא תותבו מינה בי מדרשא, דלמא: אינה בכלל מלקות ארבעים תניא.
1.
הגמרא רוצה לפשוט את הספק בהסבר דינו של רבי יהודה במשנה מתוך דברי רבי יהודה בברייתא.
2.
רבי זירא דוחה את ההוכחה ואומר, שייתכן שהיא משובשת, מכיון שלא נשנתה בבית מדרשו של רבי חייא ורבי אושעיא. והוא ממשיך שיתכן שבברייתא המקורית היה כתוב להיפך: "אינה בכלל מלקות" ולא "ישנן בכלל מלקות".
2.1
מדוע לא אמר "תני הכי" או הכי קתני" - תיקון גירסא?
3.
ויש לעורר כמה שאלות עקרוניות-הסטוריות.
3.1
האם רבי זירא ידע [ממקור כלשהו] שברייתא זאת לא נשנתה בבית מדרשם של רבי חייא ורבי אושעיא?
3.2
האם מברייתא כזאת אי אפשר רק להקשות, כפי שמשתמע מהמילים "ולא תותבו מינה...", והרי בסוגייתנו גם אי אפשר להוכיח ממנה את פשיטת הספק? והאם כמו ברייתות של "תניא נמי הכי" שאפשר ללמוד מברייתות כאלה [להביא סיוע] שלא נשנו אצל רבי חייא ורבי אושעיא?
3.3
האם ניתן לומר על ברייתא שהיא משובשת ולהניח שלא נשנתה אצל רבי חייא ורבי אושעיא רק אם יש סברא "לגרוס" באופן שונה את הברייתא המקורית – כמשתמע בסוגייתנו ["דלמא: אינה בכלל מלקות ארבעים תניא"] אבל אם מדובר במקרה שכל תוכן הברייתא "לא נראית כלל" אזי לא יתכן לומר שמשובשת?
4.
רש"י מסכת חולין דף קמא עמוד ב:
רבי חייא ורבי אושעיא - סדרו את הברייתות ודקדקו בדברי כל חכם לומר כמו שאמר אבל יש תנאים הרבה שמוסיפים על משנתם בדדמי כי הכא משום דשמעינן לרבי יהודה הכא דמחייב סברי טעמא משום לאו שניתק לעשה לוקין עליו והוסיפו לומר גנב וגזלן.
דילמא אינו בכלל מלקות ארבעים תניא - ואשמועינן דטעמא דרבי יהודה במתני' משום דשלח מעיקרא משמע והתנאים טעו בגירסתם לאחר זמן ואמרו שישנן דאמרי דומיא דמתני'.
רש"י מסביר שהיו תנאים [של הברייתא בסוגייתנו] ששמעו את דינו של רבי יהודה במשנתנו, שמחייב מלקות, וסברו שהנימוק שלו הוא, בגלל שהוא מחייב מלקות בלאו שניתק לעשה, ולכן "יצרו" "ברייתא" חדשה שנכתב בה, שרבי יהודה מחייב מלקות במקרה של "גנב וגזלן".
4.1
משמע מרש"י, שלא ניתן לומר "בלי סיבה" על כל ברייתא שמקשים ממנה ממנה שמא היא משובשת !
וראה ב"מתיבתא", הערות ב; ה.
4.2
הביטוי "משבשתא היא" [על נגזרותיו - כולל "דמשבשת"/ "דמשבש"] - כנראה כ-7 מופעים בש"ס.
לפעמים בא כספק כשמובא - כבסוגייתנו - בלשון "דילמא משבשתא היא", ולפעמים מובא כקביעה חד משמעית - "הא משבשתא היא".
5.
ויש לשאול בסוגיה. משמע שפוסקים כחכמים ולא כרבי יהודה. והרי כל הסוגיה בגמרא דנה על באור דעתו של רבי יהודה, וזו למעשה סוגיא "קלאסית" שנקראת "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה", כלומר: מכיון שהגמרא דנה בדברי רבי יהודה משמע שהגמרא פוסקת כמותו. ומדוע לא נפסק כך בהלכה?
6.
רמב"ם הלכות שחיטה פרק יג הלכה א:
הלוקח אם על הבנים ושחטה, הבשר מותר באכילה ולוקה על שחיטת האם שנאמר לא תקח האם על הבנים, וכן אם מתה קודם שישלחנה לוקה, ואם שלחה אחר שלקחה פטור.
מגיד משנה הלכות שחיטה (לר' יהודה כלץ) פרק יג הלכה א:
[א] הלוקח האם וכו'. דברי רבינו פשוטים. ומה שכתב רבינו ולוקה על שחיטת האם דמשמע אינו לוקה עד שישחטנה משום דס"ל לרבינו כרבנן דכל מצות ל"ת שיש בה בה קום עשה אין חייבין עליה ולפיכך כל זמן שהוא יכול לקיים העשה אינו לוקה:
אמנם:
כסף משנה הלכות שחיטה פרק יג הלכה א:
... ובפ' אלו הן הלוקין (מכות דף ט"ו) א"ר יוחנן על לאו שניתק לעשה ביטלו חייב לא ביטלו פטור ר"ל אמר קיימו ולא קיימו
ואיכא למידק על דברי רבינו למה כתב אם לא קיימו לוקה דאתי כר"ל,
כלומר, הלכה כנראה נפסקה לפי הסוגיה במסכת מכות דף טו
