מן התורה, מנין?
חולין קלט ע"ב
"אמרי ליה פפונאי – לרב מתנה:
מצא קן בראשו של אדם מהו? – אמר: (שמואל ב טו, לב) וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ.
משה מן התורה מנין? – (בראשית ו, ג) בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר.
המן מן התורה מנין? – (בראשית ג, יא) הֲמִן הָעֵץ.
אסתר מן התורה מנין? – (דברים לא, יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר.
מרדכי מן התורה מנין? – דכתיב (שמות ל, כג) מָר דְּרוֹר, ומתרגמינן: מירא דכיא".
והתמיהות מרובות,
א. מה עניין קן בראש אדם לאותם האישים הרמוזים בתורה?
ב. איזו מעלה יש בכך שנרמזו אותם האישים בתורה?
ג. מה שאלה היא זו 'משה מן התורה מנין', והלא שמו מפורש רבות. אמנם תירץ רש"י שהשאלה היא היכן טרם הולדתו נרמז שיוולד. אך קשה, שהעיקר חסר מהספר – שאין שאלה זו מבוארת מלשון השאלה. ועוד, שכיון שמפורש שמו בתורה, איזו מעלה יש בכך שירומז טרם הולדתו?
ד. אם נתבקשה מילה שגימטריה שלה עולה "משה", למה לא הזכיר רב מתנה מילים אחרות העולות כך, כגון הַשֵּׁם (בראשית פרק ו, ד), הַצְּמָרִי (בראשית פרק י, יח), סְפָרָה (בראשית פרק י, ל), שְׁמָהּ (בראשית פרק יא, ט), הַמִּצְרִי (בראשית פרק לט, ב), הִפְרַנִי (בראשית פרק מא, נב), שִׁילֹה (בראשית פרק מט, י).
ה. למה לא הזכיר רב מתנה את המן בניקוד קרוב יותר – כגון (שמות טז, לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן, וגם משמעות יש בזה, לקיים (דברים ז, טז) וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים, (דברים כ, יד) וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ!
אלא שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר תְּקוּפוֹת וְגִמַּטְרְיָאוֹת פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה (מסכת אבות פרק ג משנה יח). שאין מעלה בדרושים ברמזים ובגמטריאות אלא כפרפרת הממתיקה את עיקר המזון. וכאשר אינם מרמזים לשום עניין של משמעות, אין בהם ממש.
מעתה, אמנם משה רבנו מוזכר רבות בתורה בפועלו וגדלותו, אבל רק ברמז נזכר עיקר עניינו, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר – שלמרות שעלה למרום כאחד השרפים, סוף סוף בשר ודם הוא ובן תמותה כאחד האדם. ממש כחידוש הקודם של רב מתנה, שלמרות נשמה שנזרקה בו, עדיין האדם גופו אדמה, ואל עפר ישוב. לכן קן שבראשו עדיין "על הארץ" נחשב.
וכך גם המן הרשע – עיקר ענינו תמצית הרוע הנמשך מחטא הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ.
ועניין מגילת אסתר – גילוי הפנים שאפילו: בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם – לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם (ויקרא כו, מד) בתוך הסתר הפנים שבגלות בהתקיים: וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת (דברים לא, יז), כדברי רש"י.
ומרדכי - מָר דְּרוֹר – גדלות וגאולה, אמנם גדלות של מרירות, כתואר 'מר' בו נקראו גדולים שבגלות.
