טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
עבד נוקב מרגלית שלשים – צדפת הפנינים
"אמר ליה אביי: אי הכי, גבי עבד נמי יאמרו: עבד נוקב מרגלית שלשים, עבד עושה מעשה מחט שלושים" (ערכין, יד ע"ב).
פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] אַבַּיֵי: אִי הָכִי [אם כך] לפי סברה זו, גַּבֵּי [אצל] שור שהמית עֶבֶד נַמִי [גם כן], ששנינו שעל כל עבד אינו נותן אלא שלושים סלעים, יאמְרוּ בתמיהה: אם המית השור עֶבֶד נוֹקֵב מַרְגָּלִית, שערכו רב, נותן לבעליו שְׁלשִׁים שקל, ואם המית עֶבֶד שעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה מַחַט שהיא מלאכה פשוטה, נותן גם כן שְׁלשִׁים? אלא בהכרח סכום קצוב וכולל הוא! (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)
שם עברי: פנינה שם באנגלית: Pearl השם במקורות: מרגלית, מרגניתא
נושא מרכזי: מהי מלאכת ניקוב המרגליות?
לריכוז נושאים וקישוריות על צדפת הפנינים הקש\י כאן.
מסוגייתנו משתמע בברור שמלאכת ניקוב פנינים (מרגליות) היתה מלאכה מוערכת ששכרה הגבוה בצידה. השכר הגבוה היה אולי תוצאה מעצם העיסוק בחומר גלם יקר במיוחד אך סביר יותר שהוא נבע ממומחיות מיוחדת שנדרשה מהעוסקים במלאכה זו. המומחיות המיוחדת נדרשה לא רק עבור המראה המושלם של החרוזים אלא גם משום שהפנינים נוטות להשבר במהלך הקידוח דבר שהיה עלול לגרום לנזקים גדולים. ניקוב הפנינים היה נחוץ בעולם העתיק לשם הכנת תכשיטים יוקרתיים. העדויות על שימוש בפנינים למטרה זו הן אמנם בנות אלפי שנים, אך תכשיט הפנינים העתיק ביותר שנמצא עד עתה הוא ענק (necklace) פנינים שנמצא בחפירות בארמונו של המלך הפרסי דריוס הראשון בעיר שוש (שושן). ענק זה (תמונה 1) נמצא בקברה של נסיכה שנקברה בערך בשנת 350 לפנה"ס ושמור היום במוזיאון הלובר שבצרפת.
תמונה 1. ענק שנמצא בשושן עשוי פנינים ומטבעות זהב צולם בלובר על ידי Kari
תכשיט הקרוב אלינו יותר בתקופה ובזיקה הוא עגיל זהב בן כ – 2,000 שנה משובץ פנינים ואבנים יקרות שהתגלה בחפירות בחניון גבעתי בשטח עיר דוד. על עגיל זה תוכל לקרוא כאן.
תמונה 2. עגיל מחפירות עיר דוד "באדיבות רשות העתיקות; צילום: קלרה עמית"
לפני התחלת ייצור הפנינים המבוייתות בתחילת המאה העשרים פנינים טבעיות היו נדירות מאד ויקרות ולכן היו בשימוש רק בקרב האצולה או אנשים עשירים. לשם השוואה הרי שעלות תכשיט הכולל כ – 50 פנינים היא בין 500-5,000 דולר והוא בר השגה לכל אשה עובדת. ערכו של תכשיט זהה בתקופת הפריחה של האימפריה הרומאית, כאשר מחיר הפנינים היה בשיא, היה דמיוני. ההיסטוריון סווטוניוס כתב שהקיסר ויטליוס מימן מערכה צבאית שלמה על ידי מכירת אחד מעגילי אמו.
מיון הפנינים
לפני שאפנה לתאר את מלאכת הניקוב אתאר את סוגי הפנינים ה"טבעיות" המוכרות היום. במונח "טבעיות" כוונתי לכך שמדובר בפנינים שנוצרו על ידי צדפת הפנינים ולא בשיטות סינטטיות. בקבוצת הפנינים הטבעיות אני כולל גם פנינים מתורבתות (טבעיות למחצה). ההבדל בין פנינים טבעיות ומתורבתות הוא בכך שהפנינים הטבעיות נוצרו באופן ספונטני בטבע בלי התערבות אדם או עזרתו. פנינים אלו נוצרו על ידי צדפות כחלק ממנגנון הגנה מפני עצמים זרים שחדרו לפנינה. מקובל לחשוב שהגורם להיווצרות הפנינים הם גרגירי חול החודרים לתוך הצדפה אך בדרך כלל אין זה נכון. הגירויים הנפוצים הם חומרים אורגניים כמו טפילים או אפילו מקטע של רקמה גלימה העובר ממקום אחד למקום אחר בגוף הצדפה בעקבות נזק שנגרם לצדפה. חומרים זרים חודרים לתוך הצדפה כאשר קשוותיה (קונכיית הצדפות) פתוחות לצורך תזונה או נשימה. בפנינים מתורבתות הגירוי לייצר את הפנינה נגרם ממקטע של גלימה בצירוף חרוז העשוי מגיר הקונכייה המוחדרים על ידי המגדל לחלל הצדפה. את הצדפות מגדלים בחוות בשיטות הנהוגות בחקלאות ימית כאשר הן חרוזות על חוטים במי ים (תמונה 8).
הגלימה (רקמת אפיתל העוטפת את הצדפה) משקיעה שכבות של סידן פחמתי (CaCO3) בצורת גבישי ארגוניט או תערובת של ארגוניט וקלציט (שני המינרלים הם מופעים שונים של גיר). הגבישים מלוכדים בעזרת תרכובת חלבונית דמויית קרטין (החומר הבונה קרניים או צפורניים) הנקרא קונכיולין. צירוף חומרים זה נקרא דר או צדף והוא הבונה את הפנינים. פנינים טבעיות עשויות אך ורק מסידן פחמתי המאורגן בשכבות שאותן מפרישה הצדפה על מנת לבודד את הגורם הזר. לעומת זאת הפנינים המתורבתות עשויות משכבת דר דקה העוטפת את החרוז שהוחדר לפנינה ועשוי מחומר זר.
תמונה 3. השוואה סכמטית בין פנינה טבעית ומתורבתת
ניקוב פנינים
ניקוב הפנינים הוא פעולה עדינה ביותר. בעת העתיקה ניקוב פנינים היה עבודה מפרכת ובמהלך היום ניתן היה לנקב 40-50 פנינים. כבר בשנת 1908 כתבו קונץ וסטוונסון (1) שעובד מיומן יכול לנקב ללא קושי כ – 1,500 פנינים בגודל ממוצע ביום. המקדחים העתיקים ביותר המוכרים עשויים מצור ונעשו על ידי האינדיאנים בצפון אמריקה. בעזרת מקדחים פרימיטיביים אלו נקדחו חורים בעלי קוטר גדול יחסית בעלי מבנה לא סימטרי. את חוד המקדח יש להכין באופן מדויק ועליו להיות סימטרי ומעט קהה. אחת מהשיטות היעילות ביותר לניקוב, ובמיוחד לפנינים עדינות, היא השימוש במקדח קשת. את מיתר הקשת כורכים סביב המקדח והנעת הקשת בקצב קבוע בתנועות הלוך ושוב גורמת לסיבובו (ראה בתמונות ובקטע הווידאו כאן). יש לסובבו בקצב אחיד על מנת שלא לגרום לזעזועים מיותרים בפנינה העלולים לשבור אותה או את המקדח. הדבר קורה לעיתים קרובות בגלל מבנה הפנינים או בגלל מפגש עם גרגיר חול הנמצא בלב הפנינה. במקרה של שבירת המקדח מקובל להוציא את השבר בעזרת קידוח בנקודה שממול לקידוח הראשון ודחיקת המקדח השבור החוצה. פעולה זו דורשת מיומנות רבה משום שיש להגיע לראש המקדח השבור בצורה מדויקת. גורמים רבים עלולים לשבירת הפנינה. אם הפנינה לא מקובעת היטב במשטח העבודה היא עלולה להיעקר ממקומה בעת הקידוח ולהישבר. סיבוב המקדח במהירות רבה בתחילת הקידוח או בסופו עלול לגרום לשבירת שכבה אחת או יותר של הפנינה.
תמונה 3. כלי העבודה לניקוב פנינים בעבודת יד צילמה: Kari
תמונה 8. חווה לגידול צדפות פנינים באינדונזיה צילם: Mark Richards
(1) Kunz, George F. and Charles Hugh Stevenson (1869-?). The Book of the Pearl: The History, Art, Science and Industry of the Queen of Gems. New York: The Century Co., 1908.
לעיון נוסף:
חומרים קראמיים חדשים מחקים את צדפת-הפנינים
פורטל הדף היומי:
מאן לימא לן דלא שחקי ליה מרגניתא
זבין לה ביניתא קרעה אשכח בה מרגליתא
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
