סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני – יען

 

"חזירין שבמקומנו יש להם ששים רבוא קלפים בבית המסס שלו. פעם אחת נפל ארז אחד שבמקומנו, ועברו שש עשרה קרונות על חודו אחת. פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני, וטבעה ששים כרכים, ושברה שלש מאות ארזים. ומי שדיא ליה? והא כתיב: כנף רננים נעלסה! אמר רב אשי: ההוא מוזרתא הואי" (בכורות, נז ע"ב).

פירוש: ועוד העיד ר' ישמעאל בן סתריאל: חֲזִירִין מיני חזרת (חסה) שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ יֵשׁ לָהֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא קְלָפִים (עלים) בְּבֵית הֶמְסֵס (בקיבה) שֶׁלּוֹ. ועוד העיד: פַּעַם אַחַת נָפַל אֶרֶז אֶחָד שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ, וְעָבְרוּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה קְרוֹנוֹת עַל חוּדּוֹ של גבו כאַחַת, זה בצד זה. פַּעַם אַחַת נָפְלָה בֵּיצַת בַּר יוֹכָנִי, שהוא עוף ענק, וְטִבְּעָה שִׁשִּׁים כְּרַכִּים במה שנשפך ממנה, וְשָׁבְרָה שְׁלשׁ מֵאוֹת אֲרָזִים. ושואלים: וּמִי שָׁדְיָא לֵיהּ [והאם היא זורקת אותה] את ביצתה? וְהָא כְּתִיב [והרי נאמר]: "כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה כי תעזוב לארץ ביציה" (איוב לט, י"ג), ולפי חכמים מדובר על בר יוכני, המניח בנחת את ביצתו על הארץ! אָמַר רַב אַשִׁי: הַהוּא מוּזַרְתָּא הֲוַאי [אותה ביצה, ביצה מוזרת, לא מופרית היתה], ומכיוון שלא יצא ממנה אפרוח השליכה אותה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: יען   שם באנגלית: Ostrich   שם מדעי: Struthio camelus

שם נרדף במקורות:  בר יוכני, נעמית

 
נושא מרכזי : מהו בר יוכני?


תקציר: מעדותו של רבי ישמעאל בן סתריאל המובאת בסוגייתנו אנו לומדים על קיומו של עוף בעל מימדים דמיוניים, במושגים בני זמננו, הנקרא בר יוכני. העובדה שהוא השתמש במספרים 60 ו – 300 המופיעים גם במקומות נוספים בש"ס רומזת על כך שסיפור זה טומן בחובו מרכיבים מוגזמים שנועדו להעביר מסרים רוחניים. כאשר נדרשה הגמרא במהלך סוגיות הלכתיות לציין ביצה או פנים גדולות במיוחד נבחרו כדוגמה ביצת בר יוכני ופניו. ייתכן ו"הסתמא דגמרא" השתמשה בבר יוכני כדוגמה רק מתוך הכרת עדותו של רבי ישמעאל בן סתריאל ולא מתוך מפגש ישיר עם עוף זה. המלבי"ם בפירושו לפסוק "כנף רננים נעלסה" מזהה את בר יוכני עם היען (בת היענה) ואם כן עלינו לפרש שנפילת הביצה על הכרכים והארזים מבטאת, גם היא, את גובהו הרב של בר יוכני ולא את העובדה שהוא מעופף. הרב נ. סליפקין מציע שכל סיפור בר יוכני דמיוני לא רק בגלל הגודל המוגזם אלא גם מתוך כך שלא קיים עוף גדול המסוגל לעוף ומשום שפני היען אינן כה גדולות. כאמור, לפחות על פי המלבי"ם אין צורך להניח שבר יוכני מעופף ולכן ניתן לראות ביען כגרעין הריאלי לעדות.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מסגנון עדותו של רבי ישמעאל בן סתריאל משתמע בבירור שאין מדובר בתיאורים ריאליים מדוייקים אלא במשלים או רמזים שייתכן ויסודם הוא בתופעות יוצאות דופן (1). המהר"ל (גבורות ה' פרק י"ב וחידושי אגדות) וגם המהרש"א פירשו את משמעות אגדה זו ואנו נסתפק בניסיון לזהות עוף גדול במיוחד שייתכן והיווה רקע או גרעין למשל. לתפיסת בר יוכני כעוף גדול מאד יש ביטוי גם במהלך דיונים הלכתיים המופיעים בגמרא. ביומא (פ ע"א) אנו מוצאים: "טומאת אוכלין כביצה מנלן? א"ר אבהו א"ר אלעזר: דאמר קרא מכל האוכל אשר יאכל, אוכל הבא מחמת אוכל. ואיזה זה? ביצת תרנגולת ... ואימא ביצת בר יוכני? תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת וכו'". מפרש רש"י: "דבר יוכני - עוף גדול הוא כדאמרינן בבכורות שטבעה ביצתו ששים כרכים". הגמרא בסוכה (ה ע"ב) מבררת מנין שעובי הכפורת טפח: "רב הונא אמר מהכא: על פני הכפורת קדמה, ואין פנים פחות מטפח. ואימא כאפי דבר יוכני? תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת וכו'". גם שם מפרש רש"י: "בר יוכני - עוף גדול הוא מאד ובבכורות אמרינן פעם אחת הטילה בר יוכני ביצה במקומנו וטבעה ששים כרכים ושיברה ש' ארזים".

על מאפיינים נוספים של בר יוכני נוכל ללמוד מתוך המדרש המופיע במנחות (סו ע"ב) ומפרש את הפסוק באיוב "כנף רננים נעלסה". אומרת שם הגמרא: "ואומר: כנף רננים נעלסה, נושא עולה ונתחטא". מפרש שם רש"י: "כנף רננים - בר יוכני. נעלסה - נוטריקון נושא ביצתו עולה למעלה ונתחטא ומורידו בקנו שאינו מטיל ביצתו עד שיעלה בקן המיוחד לו נ' נושא ע"ל עולה ח' חטוי והאי חטוי לשון הורדה כדתנן במסכת יומא (דף נח) התחיל מחטא ויורד". באיוב (לט י"ג) רש"י מפרש: "כנף רננים נעלסה - כן שם עוף גדול, רננים, ולשון משנה קרוי בר יוכני". המקור לקשר בין "כנף רננים" ובר יוכני הוא כנראה השאלה הנשאלת בסוגייתנו ("ומי שדיא ליה? והא כתיב: כנף רננים נעלסה"). שאלת הגמרא היא כיצד ייתכן שבר יוכני השליך את ביצתו הרי על פי המדרש באיוב הוא מניח את הביצה בזהירות בקן.

עד כאן מצאנו זהות בין העוף "רננים" ובין בר יוכני אך מי מבין העופות המוכרים לנו הוא עשוי להיות? באופן כללי ניתן למצוא בספרות שלוש גישות ולהלן אציע הצעה נוספת, רביעית, בעלת סבירות נמוכה יותר. ההצעות הן: א. בר יוכני כיען. ב. בר יוכני כאחד מהעופות המעופפים. ג. בר יוכני כעוף דמיוני לחלוטין. ג.. ד. בר יוכני כ"ציפור הפיל" שנכחדה.
 

בר יוכני כיען

על זהותו של בר יוכני או "רננים" נוכל ללמוד מתוך פירוש המלבי"ם (שם). לדעתו הצפור "רננים" היא היען (בת היענה) ולפירושו הפסוק מהווה שאלה. "כנף רננים, פירשו המפרשים על בת היענה שהיא אינה יכולה לעוף למרום כמו החסידה, וזה שאמר וכי כנף רננים נעלסה שתעלה עם הכנף לגבהי מרום? וכי תדמה כנף רננים אל אברה חסידה ואל נוצה שתעוף ביעף". מתוך כך שהוא מתאר את בת היענה כצפור שאינה יכולה לעוף ניתן לשער שכוונתו ליען. קשר חד משמעי בין בת היענה והיען, על פי המלבי"ם, אנו מוצאים גם בפירושו לישעיהו (לד י"ג): "לבנות יענה. כי הם אוכלים אף שברי זכוכית וגחלת וכן תאכל הדרדרים שם". התנהגות זו המתוארת במסכת שבת (קכח ע"א) אופיינית ליענים בלבד. ב"ביאור המילות" מתמודד המלבי"ם עם הקושי כיצד להבין את השם "כנף רננים" לאור כך שהיען איננה שרה ומפרש:

"רננים. אי אפשר לפרש על עופות הזמיר, שהם לא יניחו ביציהם בארץ, והמפרש פירש על היענה, ורננים כולל גם רינון של אבל וקינה כמו קומי רוני בלילה, שהיענה מקוננת תמיד, ויש הבדל בין אבר לכנף ונוצה, שם כנף הונח על הנוצות הארוכות המחוברות בקצה האבר המעופף, והפרק עצמו נקרא אבר, והנוצות הקטנות נקראו נוצה, כמ"ש (יחזקאל י"ז ג'), והיענה הכנף נעלסה, ר"ל משובח, אבל אין לה אברה חסידה ונוצה, כי האבר של בת היענה כבד, והנוצות הם מועטים, ולכן אי אפשר לה לישא כנף ולעוף באויר".

 התאור של המלבי"ם הולם היטב את מבנה הכנפים של היען שאיננו מסוגל לעוף בגלל העדר אברות כנף ("והנוצות הם מועטים"). המלבי"ם פירש גם את הפסוקים הבאים בפרק בהתייחס ליען ותיאר מאפיינים רבים נוספים של עוף זה אם כי לא כולם מדוייקים (2). הוא מתייחס למספר הביצים הגדול בקן והעובדה שלא מכולן בוקעים אפרוחים. המלבי"ם מתאר גם את הסכנות העומדות בפני דוגרי קרקע ואת העובדה שהיען איננו מטפל באפרוחיו.

הזיהוי של בר יוכני עם היען מופיע גם בערוך השולחן השלם בערך "בר יוכני". הזואולוג י. אהרוני תיאר גם הוא, במאמרו "לזיהוי של כנף רננים", את "כנף רננים" כיען.
 

בר יוכני כאחד מהעופות המעופפים

מצודת דוד (שם) מפרש: "כנף רננים - הוא שם עוף ובדרז"ל נקרא טווס ונקרא רננים ע"ש שתשמח ותרנן ביופי כנפיה ואמר הנה העוף רננים השמחה בכל עת או מין בעל כנף חסידה או מן נוצה הידעת מנהגם". ייתכן ומצודת דוד מסתמך על תרגום יונתן: "גדפא דתרנגול ברא דמשבחא ומקלסא אין אברא דחוריתא ונוציציתא". מנחם דור מזהה את "רננים" עם העפרוני (במאמרו "כנף רננים – עפרוני מצוי"). יש להעיר ששני זיהויים אלו אינם עולים בקנה אחד עם האופן שבו מזוהה ה"רננים" בסוגייתנו משום שעופות אלו קטנים ותיאורם, בוודאי, איננו הולם את בר יוכני.
 

בר יוכני כעוף דמיוני לחלוטין

על פי הנאמר בסוגייתנו זיהוי היען עם בר יוכני בעייתי שהרי על פי דברי הגמרא בר יוכני הטיל "ביצה מוזרה" (ביצה לא מופרית) שהטביעה ששים כרכים ואילו היען מטיל את ביציו ישירות על גבי הקרקע. לגבי הביצים הפוריות, על פי פירוש רש"י, הקושי בולט אף יותר שהרי הוא מפרש: "והכתיב כנף רננים נעלסה - ומתפרש הכי בלשון נוטריקון נושא עולה ונתחטא שכך אמר הקב"ה וכי בראתי כנפים משובחות לאותו עוף בר יוכני שיש לה כח כל כך שנושאה ביצה גדולה כזאת ומגביה למעלה ומורידה בנחת בקינה אלמא דלא שדיא ליה. נתחטא לשון ירידה וחבירו במסכת תענית (דף יט) בן המתחטא לפני אביו". לכאורה ניתן להסיק מקושית הגמרא, ובעיקר על פי פירוש רש"י, שבר יוכני הוא בעל כושר תעופה דבר הסותר את התנהגותו של היען (3). קושי נוסף עולה מהסוגיה בסוכה משום שממנה משתמע שפניו של בר יוכני גדולים מטפח ואילו פניו של היען גם אם אינם קטנים מטפח בוודאי אינם גדולים ממנו באופן משמעותי. בגלל קשיים אלו ובגלל תאור הגודל המוגזם בסוגייתנו מניח הרב נתן סליפקין שאין כל בסיס ריאלי לדמותו של בר יוכני. בגישתו זו הוא ממשיך בדרכו של בעל מוסף הערוך שכתב: "עוף גדול מאוד אולי משל הוא כי איננו בישוב". בערוך השלם גורס הרב קוהוט במקום בר יוכני "בריכני". הוא מוצא קשר אטימולוגי ("gh" מקביל ל"כ") בין שם זה לבין השם הפרסי Varaghna שהוא שמו של עוף מיתולוגי ענק. לטענתו כך היא גירסת התלמוד בכתב יד מינכן (בבדיקה שערכתי לא מצאתי כדבריו). עופות מיתולוגיים מהווים חלק מתרבויות שונות. אחד מעופות אלו הידוע במזרח הוא הרוק (roc). חוקרים שונים, בעיקר במאה ה-19, ניסו לבדוק מהו הרקע הריאלי להתפתחות מיתולוגיה זו. היו שטענו שמקורו ביען בגלל מבנהו יוצא הדופן. העובדה שהוא איננו מסוגל לעוף הביאה למחשבה שהוא למעשה אפרוח של עוף גדול בהרבה. הסבר אחר היה שמקור המיתולוגיה הוא ב"צפור הפיל" שביציה נמצאו במדגסקר. אם אכן מקור השם בר יוכני הוא ב - Varaghna הדבר עשוי לפתור שאלה קשה הנוגעת לשם "בר יוכני": כיצד ייתכן ועוף כה גדול יקרא בשם "בר" כלומר בן (את שאלה זו ניתן לשאול גם ביחס לעוף "בן נץ")? ייתכן, אם כן, שהשם איננו בר יוכני אלא "בריכני". לחילופין ייתכן גם כפי שהצענו לעיל שהיען הוא "בר יוכני" ובגלל חוסר יכולתו לעוף הוא נחשב לאפרוח של עוף מיתולוגי בשם "יוכני". 

 

להקת יענים – הזכרים בצבע שחור והנקבות אפרפרות

 

    
 ביצת יען    יען


דחיית הטענות כנגד זיהוי בר יוכני כיען

הנחת המוצא שבעזרתה אני מתייחס לסוגיה שלפנינו היא שגם אם קיימת הגזמה בפרטים מסויימים כאמצעי להעברת מסרים רוחניים (4) הרי שעלינו למצוא, עד כמה שניתן, את הגרעין הריאלי בתאור. לשם כך עלינו לצמצם עד למינימום את מספר הנקודות בהן קיים פער בין התאור המופיע בגמרא לבין הידע העובדתי ולייחס ל"גוזמא" רק תופעות קיצוניות או תיאורים סטריאוטיפיים כמו, למשל, מספרים קבועים המופיעים במדרשים שונים ובהקשרים שונים (7,60,70,300).

לענ"ד ניתן ליישב חלק מהקשיים העומדים בפני זיהוי בר יוכני כיען, שהעלה הרב סליפקין, בכך שנאמץ לא רק את זיהויו של המלבי"ם לבר יוכני אלא גם את האופן שבו הוא מפרש את הפסוקים באיוב. אמנם לשיטת רש"י הפסוק "כנף רננים נעלסה" מתאר (לפחות לכאורה, ועל כך בהמשך) עוף מעופף אך המלבי"ם חולק וסובר ש"רננים", בניגוד לחסידה, איננו מסוגל לעוף ומכאן נבעה שאלת ה' לאיוב. על פי הסבר זה יש צורך לפרש את הסתירה שמעלה הגמרא באופן מעט שונה. הגמרא מקשה כיצד ייתכן ובר יוכני השליך ביצה הרי "רננים" מניח את ביציו בזהירות. בקריאה שטחית מתקבל הדימוי של עוף מעופף, המטיל ביצה הנופלת ממרום, מטביעה ערים ושוברת ארזים. למעשה פרט זה איננו מופיע בכתובים והוא פרי דמיוננו בלבד (כאמור, פירוש המלבי"ם סותר את דימוי זה שהרי היען איננו מסוגל לעוף גם אם רק כדי להשליך "ביצה מוזרה"). על פי המלבי"ם הסתירה המובאת בגמרא מצומצמת ביותר והיא מתייחסת אך ורק לאופן הטלת הביצה. ה"גוזמא" בתאור בר יוכני בסוגייתנו היא רק לגבי גודלו וגודל ביצתו ומכאן ייתכן וגוזרת ה"סתמא דגמרא" בסוכה שגם פניו גדולים. כאשר צפור בגובה כה רב מטילה ביצה היא "נופלת" גם כאשר הציפור נמצאת על גבי הקרקע וכתוצאה מכך היא נשברת ומטביעה ערים ושוברת ארזים. מאידך גיסא הציפור "רננים" ידועה כמי שמניחה את ביציה בנחת בעזרת כנפיה ולא מפילה אותן ומכאן נובעת שאלת הגמרא. נראה לי שבקריאה חוזרת של פירוש רש"י נגלה שגם הוא איננו מייחס לבר יוכני כושר תעופה. על הפסוק "כנף רננים נעלסה" כותב רש"י: "... אמר הקב"ה וכי בראתי כנפים משובחות לאותו עוף בר יוכני שיש לה כח כל כך שנושאה ביצה גדולה כזאת ומגביה למעלה ומורידה בנחת בקינה אלמא דלא שדיא ליה וכו'". אין הכרח לומר ש"מגביה למעלה" זו תעופה. ייתכן ועצם נשיאת הביצה מחייבת להרימה מעל פני הקרקע או אולי הגבהה לתלולית גבוהה או לקן בראש סלע כפי שאכן יש מפרשים.

את הקושי הנובע משאלת הגמרא בסוכה שם נאמר שפני בר יוכני גדולות מטפח בה בשעה שלכאורה פני היען אינן כה גדולות ניתן ליישב בשתי דרכים:

א. ייתכן ו"סתמא דגמרא" התבססה על הסוגיה בבכורות שבר יוכני הוא צפור גדולה ולכן הניחה שגם פניה גדולות והשתמשה במין זה כמודל כללי המייצג פנים גדולות מטפח מבלי להכיר את היען.
ב. כאשר אנו מעוניינים להעריך את גודל פני יען בהשוואה למשל לפני אדם עלינו לבחון כיצד אנו מודדים את גודל הפנים. האם המקור של היען נכלל במדידה? ייתכן ושאלת הגמרא מתבססת על ההנחה שהמקור הוא חלק מהפנים (בדומה למשל לפני אדם הכוללים גם את פיו) ובמקרה זה אכן פני היען גדולות בהרבה מטפח.
 

בר יוכני כ"צפור הפיל"

אפשרות נוספת (אולי רחוקה) לזיהוי בר יוכני היא אחד ממיני "ציפורי הפיל" השייכים בדומה ליען לקבוצת חסרי הקרין (הקבוצה אליה שייכים יען, קזואר, ננדו ועוד). ציפורי הפיל חיו באי מדגסקר לפחות עד המאה ה – 17. אחד מהמושלים הצרפתיים של האי דיווח על נוכחותם בשנים 1640-1650. מינים אלו הותירו אחריהם שרידי עצמות וביצים מאובנות. אחד המינים maximus Aepyornis נחשב למין העוף הגדול ביותר שחי אי פעם. גובהו היה כ – 3 מ' (היען מגיע לגובה 2.5) מ' ומשקלו קרוב ל – 400 ק"ג (משקל היען כ – 150 ק"ג). היקף ביצת צפור הפיל היה מעל מטר ואורכה עד 34 ס"מ. נפח הביצה גדול כ – 160 ביצי תרנגולת (נפח ביצת היען שווה ל – 24 ביצי תרנגולת) ומשקלה כ – 10 ק"ג (משקל ביצת יען כ – 1.5 ק"ג). ייתכן ושמעה של ציפור זו או דומות לה הגיע גם לבבל וא"י. על פי הצעה זו נוכל להבין טוב יותר מדוע פני בר יוכני גדולים מטפח גם ללא מדידת המקור. יש להעיר שאמנם במקביל להכחדת "צפור הפיל" הוכחד מין נוסף של עוף גדול - המואה. עוף זה שהיה חסר כושר תעופה חי בניו זילנד והושמד על ידי המאורים בתחילת המאה ה-16. העובדה שהוא חי בניו זילנד מקטינה את הסיכוי שהוא היווה מקור לשמועות על הצפור הענקית.  
 

    
שלד של "צפור הפיל" וביצה          צילם:  Monnier   שלד של "צפור הפיל"          צילמה:  LadyofHats





ביצה מאובנת של "צפור הפיל"       צילם:  Kuruc

 
תודה לנתנאל מילס על הערותיו המועילות.
 


(1) על רעיון זה עמדתי ברחבה במאמר "נחש כקורת בית הבד". ייתכן גם שהגמרא נוקטת לשון גוזמא כדי להדגיש את גודלם הרב של דברים אלו. ראה לקט מקורות במהדורת שוטנשטיין הערה 12.
(2) יהודה פליקס פירש את פסוקים אלו בדומה למלבי"ם במאמרו "בעלי החיים שבתשובת ה' לאיוב" המתפרסם באתר "דעת".
(3) כך מקשה הרב נ. סליפקין (ראה במקורות להלן).
(4) על הגוזמא במקורות אומר רבא: "תנן התם: תפוח היה באמצע המזבח, פעמים היה עליו כשלש מאות כור. אמר רבא: גוזמא. השקו את התמיד בכוס של זהב, אמר רבא: גוזמא. אמר רבי אמי: דברה תורה לשון הואי, דברו נביאים לשון הואי, דברו חכמים לשון הואי. דברו חכמים לשון הואי - הא דאמרן, דברה תורה לשון הואי - ערים גדולות ובצורות בשמים, דברו נביאים לשון הואי ותבקע הארץ לקולם - אמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל, בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואי, אלו הן: תפוח גפן ופרוכת" (חולין, צ ע"ב). דוגמה נוספת אנו מוצאים בגמרא בערכין (יא ע"א): במתניתא תנא: היא אמה, וגבוה אמה, וקתא יוצא הימנה, ועשרה נקבים היו בה, כל אחד מוציא מאה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר. אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך, מתניתא גוזמא". על יוסף מוקיר שבת מספרת הגמרא (שבת, קיט ע"א): "... אשכח ביה מרגניתא, זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא". הוא מכר את המרגלית בשלוש עשרה עליות מלאות בדינרי זהב. מפרש רש"י: "תריסר עיליתי דדינרי - עליות מלאות דינרי זהב, וגוזמא בעלמא הוא, כלומר: הון עתק מאד, כך פירש רבינו הלוי, וכן בכל מקום, כגון תליסר גמלי ספיקי טריפתא (חולין צה, ב), וכן תליסר טבחי דלעיל".

מקורות נוספים בהם מוזכר המספר 300 הם למשל: "אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל שלש מאות עגלים, ושותה שלש מאות גרבי יין, ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה" (פסחים, נז ע"א). "תנו רבנן: הוא כנס שלש מאות גרבי יין מברורי המדות, וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות, והביאום לפני הגזברים לירושלים" (ביצה, כט ע"א). "אמר רב יהודה: ברם, זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, אלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלו לו שלוש מאות גרבי שמן, וישב בעלייה ודרשו" (חגיגה, יג ע"א).

גם המספר ששים אינו מבטא גודל מסוים אלא משמש כסמל. את הפסוק בשיר השירים (ג ז') "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל" מפרש רש"י (סנהדרין, ז ע"ב): "ששים גבורים - תלמידי חכמים, וששים לאו דוקא". מעיר שם המהרש"א בחידושי אגדות: "מטתו שלשלמה פירש רש"י שלשלמה שכנו של מקום וכו' וששים לאו דוקא כו'. והוא דחוק דלא אמרו כן רק בלשון תלמוד דדרכו למנקט ששים כמ"ש התוס' פרק החובל וכו'". המהרש"א שולל את האפשרות שאי הדיוק במספרים קיים גם במקרא.
 

 

 

מקורות עיקריים:

הרב נ. סליפקין:  

Natan Slifkin and Gila Weinberg, Sacred Monsters: Mysterious and Mythical Creatures of Scripture, Talmud and Midrash. pp. 264-267

הרב ג. ווקסמן  "Was the Bar Yochni an Ostrich

  
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 



כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

  1. יט אב תשפ"א 22:59 נוסח "בריכני" | עזריאל

    כך אכן מופיע בכ"י 6 מינכן ביומא פ' ע"א
  2. ז אייר תשפ"ב 00:54 נעמיתא | אליהו

    יען בלשון התלמוד נקראת "נעמיתא"

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר