גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשצ"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת ערכין
דף טו ע"ב

בענין "כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו"

אמר ר' יוסי בן זימרא, כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו, שנאמר (תהלים קא, ה) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית", וכתיב התם (ויקרא כה, כג) "לצמיתות", ומתרגמינן 'לחלוטין', ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה. אמר ריש לקיש, מאי דכתיב "זאת תהיה תורת המצורע" - זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע (טו ע"ב). עוד איתא להלן (טז ע"א): "א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן, על שבעה דברים נגעים באין, על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא וכו'. על לשון הרע, דכתיב 'מלשני בסתר רעהו אותו אצמית'".

וכבר הקשו הראשונים, וכפי שמובא בשיטה מקובצת (טז. אות ז): "הקשה הר"ר אלחנן למה ליה לאתויי האי קרא דאינו מפורש בהדיא, ולא מייתי האי קרא (דברים כד, ט) 'זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים, ודרשינן בספרי: והזהר שלא תלקה בצרעת, אל תספר לשון הרע, זכור הנעשה במרים שדיברה באחיה', ומדסמכיה לקרא ד'השמר בנגע צרעת' הוא דדריש הכי".

ובצדק הקשו, שהרי מצינו כן בהדיא בכמה מקומות בדברי רז"ל, וכדאיתא במדרש (ויק"ר יז, ג): "על עשרה דברים נגעים באים, על ע"ז ועל ג"ע ועל שפכ"ד ועל חילול השם וכו' ועל לשון הרע ועל עין רע וכו', ועל לשון הרע - ממרים, דכתיב (במדבר יב, א) 'ותדבר מרים ואהרן במשה'..." (ראה עוד במ"ר ז, טו; דב"ר שם ח-יד). וכן הוא בספרי (תצא סה): "'זכור אשר עשה ה' למרים'... ללמדך שאין נגעים באים אלא על לשון הרע" וכו'. ועל כן אכן תמוה מדוע לא הביאה הגמרא דידן ההוכחה ממרים - וכדרך שמצאנו בשאר מדרשי רז"ל.

ובשיטה מקובצת תירץ: "וי"ל, דליכא למילף כולי האי, דמצינו מרגלים שלא לקו בצרעת, אלמא, דשאר מיני עונשין יש בלשון הרע, אבל קרא ד'אותו אצמית', משמע דזהו עונשו". בספר 'מעשה חושב' (ערכין שם) נתקשה בדברי השיטמ"ק אלו, כי אם קשה ממה שמצינו במרגלים שלא לקו בצרעת, הרי סתירה זו תקשה לנו גם כשנלמד מן הפסוק 'אותו אצמית', וקושיא זו תעלה לנו בין כך ובין כך. וגם בעיקר הדבר יש להקשות, כי הנה בדברי רז"ל מצינו עונשים אחרים על לשון הרע, וכדאיתא במס' שבת (לג.): "סימן ללשון הרע אסכרה", וכך מצינו במרגלים עצמם, וכדאיתא במס' סוטה (לה.): "'וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה'... ורב נחמן בר יצחק אמר באסכרה מתו", ופרש"י: "שהיא באה על לשון הרע, כדאמרינן בבמה מדליקין (שבת שם)".

בספר 'עיון יעקב' כתב בזה: נראה דלהכי קאמר 'כל המספר לשון הרע', כלומר, שאמר לשון הרע בצדק, דרך סיפור, כאילו אינו מכוין ללשון הרע... דכי האי גוונא גם כן מיקרי לשון הרע... וכן פסק הרמב"ם פ"ז מהל' דעות דין ד', וז"ל: "וכן המספר לשון הרע דרך רמאות, והוא שיספר לתומו כאילו אינו יודע שדבר זה שדבר לשון הרע הוא, אלא כשממחין בו אומר איני יודע שדבר זה לשון הרע או שאלו מעשיו של פלוני", והיינו, דמיירי הכא באופן שמספר הדבר לתומו, ובאופן כזה קיל יותר, כי יש כאלו הסוברים שאין זה כי אם אבק לשון הרע, ולא איסור לשון הרע ממש (ראה 'חפץ חיים', באר מים חיים, כלל ג אות ה בהגהה).

ובזה מיישב הקושיא הנ"ל: "ולפי זה אתי נמי שפיר מה שאמר רבי יוחנן 'כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו', לכאורה קשה, מאי צריך ראיה לזה, הלא הדבר מפורש ותינוקות של בית רבן יודעים אותו ממרים שנצטרע על שדברה באחיה, וגם מה צורך להביא המשנה ד'אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה'. אכן לפי מה שכתבתי ניחא, ד'המספר לשון הרע', היינו, זה שדבר ואמר לשון הרע בסתר דרך סיפור דברים בעלמא, ו'כל העובר עבירה בסתר נפרעין ממנו בגלוי, לכך באים עליו נגעים, דהיינו, מצורע מוחלט, דכתיב ביה פריעה ופרימה, כדכתיב (ויקרא יג, מה): 'בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע', ועל ידי זה 'וטמא טמא יקרא' – משמיע שהוא טמא...". וכמובן, שמפרשת מרים לא היינו למדים דבר זה, כי אצל מרים לא היה באופן שלא נודע שמדברת לשון הרע, ובכן הביאו מפסוק אחר.

ה'פנים יפות' (פר' תזריע בפסוק וטמאו הכהן) מיישב קושיא זו באופן נוסף, והביאו בנו ביתר אריכות בספרו 'לחמי תודה' (עמ' סה), וז"ל: "שמעתי מכבוד אאמ"ו הגאון זצלל"ה לפרש הא דמייתי הך מילתא 'דתנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט וכו'', משום דלכאורה קשה דהוי ליה לרבי יוסי בן זימרא להביא מקרא דכתיב בתורה גבי מרים שנענשה בצרעת מפני עון לשון הרע, אלא דמשם לא מוכח רק עונש מצורע מוסגר, כדכתיב (במדבר יב, טו) 'ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים', משא"כ מהך קרא ד'מלשני בסתר רעהו', דכתיב: 'אותו אצמית', דמתרגמינן 'לחלוטין', דהיינו, עונש מצורע מוחלט דחמיר טפי. אלא, דאכתי הא גופא תיקשי דאמאי לא כתיב במרים גם כן עונש מצורע מוחלט, רק די"ל דהיינו דמייתי הך מילתא דתנן 'אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה', מאחר דקיי"ל דהאיש פורע ופורע, ואין האשה פורעת ופורמות, וכמבואר במס' נגעים, דהאיש פורע ופורם, ואין האשה פורעה ופורמות, ע"כ לשונו הטהור".

והנה על פי דברי ה'חפץ חיים' בספרו 'שמירת הלשון' (ח"ב פ"כ) שכתב שחומרת עונה של מרים היתה בגלל שדיברה לשון הרע על משה רבינו שהיה אדון הנביאים, ולכן נענשה בצרעת ולא נתכפרה על ידי הקטורת, שמכפרת על לשון הרע בצינעא, כאמרם ז"ל (טז.) "על מה קטרת מכפרת על לשון הרע, אמר הקב"ה יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי", מיושב גם כן מדוע לא הביאה הגמרא הוכחה ממרים הנביאה, כי מזה אין ראיה רק על לשון הרע נגד משה רבינו, ולא על סתם בני אדם, ולכן הוצרכו רז"ל להביא מקור נוסף, שגם בלשון הרע על סתם בני אדם נענשים בנגעים.