האמנם שתי ירושלים הן? / יעקב צ. מאיר

ערכין לב ע"א-ע"ב

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

המשנה בסוף ערכין מביאה רשימה של ערים בהן נוהג דין בתי ערי חומה וביניהן – ירושלים. אבל לפי מקור מוקדם אחר – ברייתת 'עשרה דברים נאמרו בירושלים' (אדר"נ נו"א פל"ה, בבלי ב"ק פב:) – אין בית חלוט בירושלים. משום שירושלים לא נתחלקה לשבטים לא יכול להיות לאף אחד בעלות על בית בה. מביא רב אשי תירוץ מופלא לסתירה, 'רב אשי אמר, לאו אמר רב יוסף תרי קדש הוו? ה"נ תרי ירושלים הוו!' כפי שתירץ רב יוסף במקום אחר שישנן שתי ערים ששמן 'קדש', כך ישנן שתי ערים ששמן ירושלים.

האמנם? רב אשי ככל הנראה לא היה מעולם בארץ ישראל ולא זכה לראות את ירושלים, ואף על פי כן קשה לחשוב על יהודי כלשהו, בכל גלות שהיא, שעשוי לחשוב שישנן שתי ערים ששמן ירושלים. ירושלים אחת ויחידה היא, ואפילו הסייעתות המקראיות שמוצא הרש"ש כדי לסייע לסברה זו אינן מצליחות להעביר את התמיהה.

כדי להבין את דבריו יש לפנות למקורם. בברייתא במכות ט: מוזכרת העיר קדש שבנפתלי כאחת מערי המקלט שהבדיל יהושע בארץ ישראל. אך ישנו פסוק מפורש, "וערי מבצר הצדים... וקדש" (יהושע יט לה-לו), ולמדנו שעיר מקלט אינה יכולה להיות עיר מבצר. 'אמר רב יוסף, תרתי קדש הואי' (מכות י.). נראה שתירוץ זה התיישב על על לבו של רב אשי כבר אז, שכן הוא הוסיף לו דוגמא, 'אמר רב אשי כגון סליקום ואקרא דסליקום', רש"י: 'כגון סליקום – עיר מבצר, ויש כפר סמוך הנקרא אקרא דסליקום. כך קדש עיר מבצר, ועיר בינוני סמוכה לה הנקראת על שמה'. בטלה הסתירה, רב אשי בכל מקום כדרב יוסף ובעיית ירושלים הכפולה עודנה עומדת.

אך לאמיתו של דבר טעות סופר היא ורב אשי איננו כמוסיף על דברי רבו, אלא כמשיב על דבריו. בדפוס ויניציאה לא מופיעה המילה 'אמר' כלל ונוסח המימרה הוא 'רב אשי כגון סליקום ואקרא דסליקום'. אחד מן המהדירים בדפוסים המאוחרים ביקש 'להחליק' את הנוסח, הוסיף את המילה 'אמר' והפך את דבריו של רב אשי לדוגמא לתירוצו של רב יוסף. הנוסח הנכון מצוי בכת"י מינכן וניתן למצאו ב'דקדוקי סופרים'. המילה 'אמר' אכן נשמטה, אך מיקומה המקורי שונה והוא הופך את משמעות הדברים - 'רב אשי אמר וכו''. ורבינוביץ מסביר את השינוי, 'וכן הכי נכון, דר"א פליג אר"י'.

רב אשי איננו מדגים את דברי רב יוסף, אלא חולק עליו. רב יוסף טוען שישנן שתי קדש, אך רב אשי אומר שאין קדש אלא אחת, מבצר קדש ולידו העיר קדש, כפי שמצוי גם בעיר 'סליקום' (כך מתבאר גם רש"י על הצד היותר טוב).

גם את סוגייתנו בערכין יש לקרוא בניגון אחר. רב אשי חוזר ומזכיר את סברתו של רב יוסף ושם אותה ללעג, 'רב אשי אמר, לאו אמר רב יוסף תרי קדש הוו? הכי נמי תרי ירושלים הוו!'. לא יכולות להיות שתי קדש כפי שאין שתי ירושלים. רב אשי דלא כרב יוסף, הסתירה שבין המשנה וברייתת עשרה דברים בעינה עומדת, אך ירושלים נותרה אחת.