מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

ליל סדר של מלכים

אין להשאיר מקרבן פסח: "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (שמות יב, י), ואין לשבור מעצמות קרבן הפסח: "ועצם לא תשברו בו" (שם מו). הלכות אילו ייחודיות לקרבן פסח: "כל עצמות הקדשים אין טעונים שריפה, חוץ מעצמות הפסח" (פסחים פג ע"א).

טעם אחד ועקבי להלכות קרבן הפסח בדברי ספר החינוך (מצוה ח): "שנצטוינו שלא להותיר ממנו. הענין הוא כדרך מלכים ושרים שאינם צריכים להותיר מתבשילם מיום אל יום, ...וכל זה לזכור ולקבוע בלב שבאותו זמן גאלנו השם יתברך מעבדות, ונעשינו בני חורין, וזכינו למלכות ולגדולה". כך גם ביחס לאיסור שבירת עצם (מצוה טז): "שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ, לגרר העצמות ולשברם ככלבים, ...ועל כן בתחילת בואנו להיות סגולת כל העמים ממלכת כהנים ועם קדוש, ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו לה באותה שעה ...כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". כך נימוקו לאכילת פסח דוקא צלי ולא נא ומבושל (מצוה ז): "שכך דרך בני מלכים ושרים לאכול בשר צלי".

מכאן גם לתקנת חכמים להסב: "ויסב אלהים את העם" (שמות יג, יח), מכאן אמרו רבותינו אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, שכך עשה להם הקב"ה" (שמות רבה [וילנא] פרשה כ, יח). "'ויסב אלהים', שהסיבן במסיבה כבני מלכים, ומיכן להסבת פסח מן התורה" (מדרש אגדה [בובר] שמות יג, יח).

אמנם, בית המקדש חרב, והננו חסרים בעבודת ה', ללא קרבן פסח. עם זאת, ליל הסדר הוא הזמן בו אנו מחדשים מדי שנה, את מעמדנו כאומה נבחרת, כבני מלכים, וזה מחייב אותנו ללבן ולברר בתוך תוכינו, כל משפחה וחבורה היושבת ביחד, מה ייעודינו ותפקידינו. דרך סיפור ההגדה, והאכילות שבלילה הזה נמשכים הלבבות, והננו מפנימים שוב "את עצמאותינו הרעננה הפנימית שקנינו ע"י גילוי שכינה, אותה החירות שקנינו ע"י הפלא הגדול היחיד בעולם שנעשה עמנו, בעת שגאלנו ה' יתברך וגאל את אבותינו ממצרים לחירות עולם" (הראי"ה קוק, עולת ראיה ב עמ' רמה).