מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
האם הקריבו קרבן פסח לאחר החורבן?
"אין צולין את הפסח, לא על השפוד, ולא על האסכלא. אמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא" (פסחים עד ע"א). אסכלא זהו טס ברזל מנוקב שעליו מניחים את הקרבן (ע"פ הירושלמי). רבן גמליאל שימש כנשיא ביבנה, בדור שלאחר החורבן. האם מ"מעשה ברבן גמליאל" יש ללמוד שהוא הקריב אז קרבן פסח? הרש"ש (פסחים כאן) טוען, שרבן גמליאל הקריב משהו דומה לקרבן פסח, לחביבות המצוה וזכר למקדש. אך המהר"ץ חיות (כתבים, עמ' תריח), טוען שמכאן וממקורות אחרים יש ללמוד שרבן גמליאל אכן הקריב קרבן פסח לאחר החורבן. רבן גמליאל מודיע על עיבור השנה, מאחר והכבשים לקרבן עדין לא בשלים (סנהדרין יא ע"ב), והוא מורה בלשון הווה: "עושין גדי מקולס בליל פסחים" (ביצה כב ע"ב).
הוא הקריב על המזבח שהיה קיים עוד חמישים וארבע שנה לאחר החורבן (ירושלמי תענית ב, ה). קרבנות אחרים אי אפשר היה להקריב, מפני שהם צריכים להיות לריח ניחוח: "זולת פסח שאינו קרב לריח ניחוח, משום הכי קרב אחר החורבן כל זמן שהיה המזבח קיים, דבזמן רבן גמליאל תלו עיבור השנה בשביל פסחים, ורבן גמליאל היה אחר החורבן" (נצי"ב, העמק דבר, דברים טז, א–ג).
מה הוא עשה כשהרומאים מנעו ממנו להקריב? "מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד, והיו עסוקים בהלכות הפסח כל הלילה עד קרות הגבר" (תוספתא פסחים י, ח). בדומה למסובים בבני ברק, אבל הם עוסקים: "בהלכות הפסח".
רבן גמליאל מנסה לשמר עד כמה שניתן, את האופי של ליל הסדר כשקרבן הפסח בנמרכז, כפי שהיה בזמן הבית. בסוף "המגיד", מובאים דברי רבן גמליאל, שהוא היחיד שמזכיר את קרבן הפסח בהגדה: "כל שלא אמר... פסח מצה ומרור". זאת כדי לעוררנו להתפלל: "יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים, אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון".
