מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

הלל בקרבן פסח ובליל הסדר

בעת שחיטת קרבן הפסח: "קראו את ההלל. אם גמרו שנו, ואם שנו שלשו. אע"פ שלא שלשו מימיהם. ר' יהודה אומר מימיהם של כת שלישית לא הגיעו ל'אהבתי כי ישמע ה'' (תהילים קטז), מפני שעמה מועטין" (פסחים סד ע"א). רש"י (ד"ה קראו), כותב שכל הכתות קראו את ההלל. ואילו התוספות (ד"ה קראו), מפנה לתוספתא (פסחים ד, יא) המקבילה למשנה: "הלוים עומדין על דוכנן וגומרין הלל". דברי רש"י נסתרים לכאורה מתוספתא מפורשת. בין הסברי האחרונים נציין את התפארת ישראל (על המשנה שם) המסביר שהלוים היו קוראים את ההלל, והישראלים היו עונים. רש"י הדגיש את הצד של הישראלים, ואילו התוספות את הצד של הלויים. הגרי"ז (הל' קרבן פסח עמ' 102), הסביר שבליל פסח יש דין מיוחד, שגם הישראלים יגידו, וכדברי הגמ' (פסחים צה ע"ב): "אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומרים הלל?".

הסוגיה המקבילה בתלמוד הירושלמי (פסחים ה, ז) עוסקת בהלל הנאמר בעת שחיטת קרבן פסח, וזהו "הלל הגדול" אותו היו אומרים גם לאחר שנענו וירדו גשמים. הלל הגדול הוא הפרק: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (תהילים קלו). בירושלמי מובאת דעת ר' יוחנן הסובר שהלל הגדול מתחיל בפרק הקודם: "ובלבד מ'שעומדים בבית ה' בלילות" (תהילים קלה). נראה לומר שאין זה רק ציון הפסוק ממנו מתחילים לומר, אלא זהו גם ציון המקום. המציאות שקהל רב, עבדי ה', עומדים בבית ה' בלילות- בבין הערבים, היא לאחר שהתפללו במקדש על עצירת גשמים ונענו, וכן בפסח בשעת הקרבת הקרבן. קריאת ההלל הגדול במקדש, היא לא חלק מעבודת הלויים, אלא היא דוקא 'לכל עבדי ה'' כולל ישראלים, ה'עומדים בבית ה' בלילות'.

יתכן והתקנה לומר גם כיום הלל הגדול בליל הסדר, לאחר כוס רביעית (פסחים קיח ע"א), היא העתקה של המנהג שהיה במקדש. אנו מתחילים בפרק: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (תהילים קלו), מאחר שאין אנו עומדים בבית ה', עד שיחזור הדבר לקיומו המקורי במהרה בימינו.