טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אף של מייש – מייש דרומי 

"וכי כל העצים כשרים למערכה הן? כל העצים כשרים, חוץ מן זית וגפן, אבל באלו היו רגילין: במרביות של תאנה, ושל אגוז, ושל עץ שמן. רבי אליעזר מוסיף: אף של מייש, ושל אלון, ושל דקל, ושל חרוב, ושל שקמה" (תמיד, כט ע"ב).

פירוש: ושואלים עוד ממה ששנינו בברייתא בדינם של עצי המערכה: וכי כל העצים כשרים למערכה הן? כל העצים כשרים, חוץ מן זית וגפן. אבל באלו היו רגילין: במרביות של תאנה, ושל אגוז, ושל עץ שמן. ר' אליעזר מוסיף על הפסולים להבאה למערכה אף של עץ המייש, ושל עץ האלון, ושל דקל, ושל חרוב, ושל שקמה  (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 


שם עברי: מייש דרומי     שם באנגלית: European Nettle tree    שם מדעי: Celtis australis
  
שם נרדף במקורות: בכא, בכאים (?)     שמות בשפות אחרות:  ערבית -  מיס


נושא מרכזי לעיון: לזיהוי המייש


העץ מייש מופיע תחת שם זה בספרות חז"ל רק בהקשר של הפסול, לדעת רבי אליעזר, כעץ למערכה. ייתכן ופריו מוזכר באופן מעט שונה במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה עב) המפרש את משמעות השם דודאים: "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים, ר' חייא בר אבא אמר יברוחין, ר' יצחק אמר שעורין, ר' יהודה בר' סימון אמר מיישין, בין לדברי אלו ובין לדברי אלו הכל מודים שלא הביא אלא מן ההפקר וכו'". על הקשר שבין המייש והמיישין כתב "הערוך": "... ר' יודה ב"ר סימון אמר מיישין פי' פירי של אילן ששמו מייש". אנו נזהה את המייש, כמקובל, עם העץ מייש דרומי למרות שזיהוי זה מוטל בספק רב לאור כך שבספרות חז"ל אין עליו פרטים נוספים. 

הבסיס העיקרי לזיהוי זה הוא שמו של המייש בערבית – מיס.  סביב עץ זה התפתחו בקרב המוסלמים אמונות ואגדות רבות המגיעות עד לתקופה שבית המקדש היה קיים כך שייתכן ואכן הן מתייחסות לעץ מייש. את עצי המייש הגדלים על הר הבית, בין כיפת הסלע למסגד אלאקצה, מייחסים המוסלמים לימי בניית בית המקדש על ידי שלמה (ראו בהרחבה באתר "טיולי"). יש המזהים את המייש עם הלוטוס של הקדמונים.

תפוצתו העולמית של המייש משתרעת בארצות הים התיכון. מעמדו בארץ לא ברור ולא ידוע אם הוא עץ בר או שכל הפרטים בארץ נטועים או פליטי תרבות. המייש הוא עץ נשיר, מאריך ימים, בעל גזע אפור המגיע לגובה של 20-25 מ'. כאשר העץ צעיר גזעו חלק אך עם התבגרותו מפתח העץ יבלות וסדקים. העלים באורך 5-15 ס"מ, פשוטים, מסורגים בעלי שוליים משוננים. הם מחוספסים בצידם העליון ושעירים בצידם התחתון. צבעם ירוק אפרפר ההופך לצהוב בהיר לפני שלכת הסתיו. מבנה עלה המייש יוצא דופן בכך שאין הוא סימטרי. החוד נוטה לצד אחד והעורק הראשי מחלק אותו לשני חלקים לא שווים.

הפרחים קטנים, דו-מיניים, ירקרקים, ללא עלי כותרת, מסודרים כבודדים או בצברים קטנים. הפירות בקוטר 1 ס"מ בעלי גלעין, וצבעם סגול כהה. הם נאכלים ברצון על ידי ציפורים ובעלי חיים אחרים. הפרי מתוק ואכיל וניתן לאכלו חי או מבושל. לתמצית הפרי והעלים יש שימושים רפואיים רבים בגלל השפעתם המכווצת והמרגיעה. מהגזע ניתן להפיק צבע צהוב. העצה קשה, יציבה לאורך זמן ונוחה לעיצוב. משתמשים בה לגילוף לחפצי נוי, רהיטים, ידיות לכלי עבודה ואוכפים לרכיבה. החוטרים הדקים והגמישים משמשים להכנת מקלות הליכה.

המייש מעדיף אדמות קלות או בינוניות מנוקזות היטב ומסתפק במעט חומרי הזנה. העץ גדל במקומות מוארים היטב או בחצי צל אך איננו מתפתח במקומות מוצלים. המייש עמיד ליובש ולכן האקלים הים תיכוני מתאים לו במיוחד.
 

מייש דרומי - עלווה		מייש דרומי - פירות

לעיון נוסף:

מייש דרומי באתר "צמח השדה" 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.