מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

האם יש כפרה למנהיג שהחריב עיר?

"ואמר ר' יוחנן: מנין שמחל לו (=לשאול המלך) הקב"ה על אותו עוון? שנאמר: 'מחר אתה ובניך עמי' (שמואל א כח, יט) - עמי במחיצתי" (עירובין נג ע"ב). העוון המדובר הוא החרבת העיר נב, בשל חשד שווא בכהנים שתמכו בדוד (רש"י). שאול הלך עם בניו למלחמה בפלשתים, מתוך ידיעה ברורה שהוא יהרג ויהיה במחיצת שמואל, ובכך כיפר על הריסת נב והרג יושביה (רד"ק שמואל שם). על כך נאמר במדרש (ויקרא רבה [וילנא] כו, ז):

"אמר ריש לקיש: באותה שעה קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם. באו וראו בריה שבראתי בעולמי. בנוהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין, וזה יוצא למלחמה ויודע שנהרג ונוטל בניו עמו ושמח על מדת הדין שפוגעת בו. אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: מלמד שהראהו הקב"ה למשה ...שאול ובניו נופלים בחרב. אמר לפניו: מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב? אמר לו הקב"ה: ולי אתה אומר? אמור אל הכהנים שהרג שהם מקטרגים אותו".

מדהים הדבר, שעם ישראל כולו איננו מגיב על החורבן הנורא של נב. אך עוון נב, רדף אחר עם ישראל כולו, עד סוף ימי דוד, כשהיה שלוש שנים רעב, כשאחת הסיבות לרעב: "ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים" (שמואל ב, כא, א). -"מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן" (יבמות עח ע"ב). או שבשעת החרבת העיר, הרגו שבעה גבעונים (ירושלמי סנהדרין ו, ז). לכאורה לא נאמר דבר על עצם חורבן העיר. נראה שכונת חז"ל לומר שהאחריות על כל ישראל, היא על שארע כתוצאה מהחורבן אף למעגלים הרחוקים ביותר, לגבעונים.

גם מבכירים נדרשה התנהלות שונה. אבנר ועמשא סרבו פקודה ולא היו מוכנים להרוג את כהני נב (ירושלמי סנהדרין י, ב). אך זה לא מספיק: "אבנר למה נהרג?... יש אומרים ע"י שהיה ספק בידו למחות בשאול על נוב ולא מיחה" (ויקרא רבה שם).

לא יתכן שנעשה עוול שכזה, הרס וחורבן נורא של עיר ובודאי של גוש יישובים, ולא תהיה לפחות מחאה או תגובה הולמת מצד כל מי שהצדק, היושר האנושי, ובנין הארץ והעם, חשוב ויקר לליבו.