סקר
האם אתה לומד דף יומי עם תוספות?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "תנן"; "תניא"

נידה ב ע"ב


ומאי שנא מחבית? דתנן היה בודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואח"כ נמצא חומץ. כל ג' ימים (הראשונים) - ודאי, מכאן ואילך - ספק. קשיא לשמאי! התם משום דאיכא למימר העמד טבל על חזקתו, ואימר לא נתק!"

הגמרא מקשה ממשנה למרות שמדובר באמת בברייתא והיה צריך להיות מנוסח "דתניא" וכך מובא ב"מתיבתא", הגהות וציונים, אות ב. וראה ב"שוטנשטיין" הערה 15 וב"מתיבתא", הערה יז, שעל פי שיטת הרשב"א [מסכת חולין דף יד] כל ברייתא שעיקרה מוזכר במשנה דרך הגמרא חומר עליה דתנן, וברייתא זו עיקרה במשנה, מסכת תרומות, פרק
ג, משנה א:

משנה מסכת תרומות פרק ג משנה א :

[א] התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח תרומה ויחזור ויתרום
התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה אם משתרמה החמיצה הרי זו תרומה אם ספק תרומה ויחזור ויתרום הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה ואין חייבין עליה חומש וכן השניה:

הקשר של התוספתא שמובאת בסוגייתנו למשנה במסכת תרומות הוא בכך שנוצר ספק אחרי שהתברר שהתרומה "לא חוקית". בתוספתא שבסוגייתנו עוסקים בדין של מה שהופרש עד שהתברר, ואילו במשנה במסכת תרומות הדיון הוא בשאלה כיצד יפריש פעם נוספת – "יחזור ויתרום".

בסך הכל קצת קשה לי לקבל שהתוספתא מבוססת על המשנה בתרומות [הקשר רחוק מדי] ולכן יותר מתאים לשנות את הגירסא [כדברי הרש"ש] ל"דתניא".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר