הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "רבי... אומר"; "אפילו תימא"

תנאים: רבי דוסא ורבנן

נידה ד ע"ב

 כל אשה שיש לה וסת [וכו']. לימא מתני' ר' דוסא היא ולא רבנן, דתניא, ר"א [רבי אליעזר או: רבי אלעזר] אומר: ארבע נשים דיין שעתן, בתולה, מעוברת, מניקה, וזקנה. ר' דוסא אומר: כל אשה שיש לה וסת - דיה שעתה!
אפילו תימא רבנן, עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' דוסא - אלא שלא בשעת וסתה, אבל בשעת וסתה - מודו ליה, ומתניתין בשעת וסתה - ודברי הכל.
מכלל דר' דוסא - אפילו שלא בשעת וסתה אמר; מאן תנא להא דת"ר: אשה שיש לה וסת כתמה טמא למפרע, שאם תראה שלא בשעת וסתה - מטמאה מעת לעת נימא רבנן היא ולא רבי דוסא?
אפילו תימא רבי דוסא, ע"כ לא פליג רבי דוסא עלייהו דרבנן - אלא בשעת וסתה, אבל שלא בשעת וסתה - מודי להו; ומתניתין - בשעת וסתה, ור' דוסא היא.

1.
הגמרא מיישבת את שיטת משנתנו כשיטת "רבנן" שחולקים על רבי דוסא בברייתא.

2.
הפרשנים מסבירים ש"רבנן" המוכרים בגמרא אינם מופיעים במפורש במקור תנאי [משנה או ברייתא] אלא מכלל הביטוי "רבי דוסא אומר" משמע שחכמים חולקים עליו, ואין הכוונה לדברי רבי אליעזר [או: רבי אלעזר] שמוזכר בתחילת הברייתא [ראה ב"מתיבתא", הערה כא].

3.
ערוך לנר מסכת נדה דף ד עמוד ב:

בגמרא ורבי דוסא היא. הרמב"ם הל' איסורי ביאה (פ"ט ה"ד) כתב הרואה דם בשעת וסתה אינה מטמא למפרע וכתב ה"ה במשנה ובגמרא (ד ב) כל אשה שיש לה וסת די' שעתה ואוקים לה בשעת וסתה וד"ה עכ"ל
וזה תימא דהא לאוקימתא בתרייתא מסקינן דאתיא מתניתן כר' דוסא ולא ד"ה

ולכן נראה דהרמב"ם פסק כר' דוסא אף דיחידאי הוא כיון דסתם תנא כוותי'
ופסק כמסקנת הגמרא דכאן
אכן ברשב"ץ הביא בשם ויש פוסקין דבשעת וסתה מטמא מעת לעת ונראה דהם ס"ל כיון דרבנן פליגי אר' דוסא לכן הלכתא כוותייהו אף דסתם מתניתן כר' דוסא:

בסופו של דבר מביא ה"ערוך לנר" מחלוקת אם יש לפסוק כרבי דוסא או כרבנן.

3.1
הוא עצמו מסביר שהרמב"ם פסק כרבי דוסא מכיון ש"סתם משנה" [בסוגייתנו] היא לפי רבי דוסא וכפי שמשמע מהקטע לעיל שהגמרא עצמה מעמידה את משנתנו כרבי דוסא,

3.2
ונראה אולי להוסיף: בזה שהברייתא השמיטה את "רבנן" מהברייתא היא עצמה מגלה לנו שיש לפסוק כרבי דוסא.

4.
ואלה שסוברים שיש לפסוק כרבנן מפני שהם "רבים" לעומת רבי דוסא – שהוא "יחיד", למרות שמשנתנו ["סתם משנה"] היא לפי רבי דוסא. ובאמת מדוע כך?

4.1
כנראה, מפני שהגמרא מנסחת "מתניתין כרבי דוסא" היא מתכוונת בזה לומר שמשנתנו נחשבת כדעת יחיד, וממילא אין הלכה כמותה אלא כחכמים שחולקים על רבי דוסא [למרות - כפי שהסברנו לעיל - שחכמים אינם מוזכרים במפורש כחולקים על רבי דוסא].

5.
ואולי המחלוקת היא בפירוש המושג "אפילו תימא..." האם זו רק דחיית העניין הקודם או מבטא את מסקנת העניין [ובכל אחת משתי הדעות ברור ש"עורך הגמרא" ניסח את הביטוי "אפילו תימא" - מכיון שיש בזה לקבוע את ההלכה. בדרך כלל ההלכה לא נקבעה על ידי סוגיה "מקומית" או בדיון בבית מדרש "מקומי"]. אמנם קשה לומר כך, שהרי בסוגיה מופיע הביטוי "אפלו תימא" פעמיים, פעם אחת כרבנן ופעם אחת כרבי דוסא.