הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רב, שמואל, רבי יוחנן

נידה טו ע"א

ומודים חכמים לרבי עקיבא ברואה כתם.
אמר רב: למפרע, ורבי מאיר היא.
ושמואל אמר: מכאן ולהבא, ורבנן היא. מכאן ולהבא - פשיטא! מהו דתימא: הואיל ומעת לעת דרבנן, וכתמים דרבנן, מה מעת לעת - לא מטמאה את בועלה, אף כתמים - לא מטמאה את בועלה, קא משמע לן.
ואימא הכי נמי! התם - אין שור שחוט לפניך, הכא - יש שור שחוט לפניך.
וכן אמר ריש לקיש: למפרע, ורבי מאיר היא.
רבי יוחנן אמר: מכאן ולהבא, ורבנן היא. 

1.
דעת רב שדברי חכמים במשנתנו היא דעת רבי מאיר – בברייתא לעיל בדף ה עמוד א. ואילו שמואל סובר שדעת חכמים במשנתנו היא כדעת "רבנן" החולקים [שם] על רבי מאיר.

2.
הגמרא דנה בדברי שמואל, ומיידעת אותנו שגם ריש לקיש ורבי יוחנן נחלקו באותה מחלוקת.

3.
לכאורה, יש לפסוק כדעת "רב" על פי הכלל: הלכה כרב באיסורים – נגד שמואל.

4.
בסופו של דבר פוסקים כשמואל - כך משמע ברמב"ם, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק ג, הלכה ח וב"כסף משנה". ה"כסף משנה" לא לגמרי מסביר מדוע לא נפסק כ"רב".

5.
ונראה להסביר: מפני שרבי יוחנן סובר כשמואל, והכלל הוא, שהלכה כרבי יוחנן נגד "רב".

6.
נקודת המוצא של דברינו היא, שכללי ההכרעה בין החכמים חלים גם במקרה שהחכמים לא אומרים את סברת עצמם אלא גם כשהם מסבירים את המשנה ומסתמכים על מחלוקת תנאים.

7.
וכן יש להסתמך על העובדה, שהגמרא דנה בדברי שמואל – משמע שהיא ["עורך הגמרא"] פוסקת כמוהו ["מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"].

8.
וכן יש להסתמך על הביטוי "וכן אמר" - כך מתכוון "עורך הגמרא" להביע דעתו ולהכריע שאמנם רבי יוחנן פסק כשמואל.