הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "בי רב"-רב ותלמיד

נידה יז ע"ב

גמ'. רמי בר שמואל ורב יצחק בריה ד"רב יהודה" תנו נדה בי רב הונא. [ראה ערך "רב הונא"]
אשכחינהו רבה בר רב הונא דיתבי וקאמרי: החדר מבפנים, והפרוזדור מבחוץ, ועלייה בנויה על שתיהן, ולול פתוח בין עלייה לפרוזדור. נמצא מן הלול ולפנים - ספקו טמא, מן הלול ולחוץ - ספקו טהור.
אתא ואמר ליה לאבוה: ספקו טמא אמרת לן מר? והא אנן שחזקתו מן המקור תנן!
א"ל, אנא הכי קאמינא: מן הלול ולפנים - ודאי טמא, מן הלול ולחוץ - ספקו טמא.
אמר אביי: מאי שנא מן הלול ולחוץ דספקו טמא - דדלמא שחתה, ומחדר אתא; מן הלול ולפנים נמי, אימא אזדקרה - ומעלייה אתא! אלא אמר אביי: אי בתר חששא אזלת - אידי ואידי ספק הוא, ואי בתר חזקה אזלת - מן הלול ולפנים - ודאי טמא, מן הלול ולחוץ - ודאי טהור. תני רבי חייא: דם הנמצא בפרוזדור - חייבין עליו על ביאת מקדש, ושורפין עליו את התרומה. ורב קטינא אמר: אין חייבין עליו על ביאת מקדש, ואין שורפין עליו את התרומה. להך לישנא דאמר אביי אי בתר חששא אזלת - מסייע ליה לרב קטינא ופליגא דרבי חייא, להך לישנא דאמרת אי בתר חזקה אזלת - מסייע ליה לרבי חייא.

1.
רב הונא אמר לבנו מה הוא עצמו אמר [לפי הגירסא בגמרא: "אנא הכי קאמינא"] וממילא אנחנו מסיקים שדבריו היו שלא כפי שאמרו תלמידיו בבית מדרשו [למרות שמהעובדה שהם אמרו את דבריהם בבית מדרשו נראה שמשמע מכך כאילו הם אמרו משמו של רב הונא עצמו].

2.
חידושי הריטב"א מסכת נדה דף יז עמוד ב:

אנא הכי אמרי להו. פירוש ומאי דאמרי אינהו מנפשייהו אמרו כן שהם סוברין כן, והיינו דאתינן לקמן לפרושי מתנייתא אליבא דידהו, דאי אליבא דרב הונא אמרוה ובטעותא מאי מפרשי אליבא דידהו, אלא ודאי כדאמרן.

הריטב"א [ולפי גירסתו בגמרא] מסביר, שרב הונא אמר במפורש שדעת תלמידיו הם לא על דעתו. משמע מכאן גם שתלמידיו של רב הונא לא חזרו בהם גם אחרי דבריו המפורשים של רב הונא.

3.
ומוסיף הריטב"א, שדווקא דעת תלמידיו של רב הונא נשארת למסקנת הגמרא. וההוכחה לכך היא מכך, שהגמרא בהמשך מפרשת את הברייתא אליבא דשיטתם. ואם נאמר שהם חשבו שהם מצטטים את רב הונא הרי אחרי שרב הונא אמר את דעתו הם היו צריכים לחזור בהם, ומדוע הגמרא מסבירה את דעתם, אלא ברור מכאן שהם עמדו על דעתם.
אבל אין להסיק מכך, שהגמרא פוסקת כדעתם.

4.
והרמב"ם פוסק באמת כרב הונא:

5.
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק ה הלכה ה:

ופסק רבינו כרב הונא דאמר התם נמצא בפרוזדור מן הלול ולפנים ודאי טמא מן הלול ולחוץ ספיקו טמא

6.
בדרך אגב נראה לומר: פעמים רבות מובא בש"ס שחכם אומר "בי רב...", כלומר, הוא אומר בבית מדרשו של רב מסויים. לפי סוגייתנו נראה לומר שהביטוי ["בי רב..."] בא ללמד דווקא, שהתלמיד חולק על רבו – ראש בית המדרש!

7.
וכיצד באמת תלמידי רב הונא חלקו עליו [על רבם].

8.
אולי ניתן לומר קצת באופן שונה: הם אמרו את דבריהם כי חשבו שכך אמר רב הונא [ןלכן נאמר "בי רב הונא"], אבל גם אחרי שרב הונא גילה דעתו, בכל זאת הם לא חזרו בהם ונשארו בדעתם שלהם. יוצא אפוא, שהם לא חלקו על רבם באופן ישיר [דהיינו שתחילה הם שמעו את דעתו ולא קיבלו את דעתו]. הם רק לא חזרו בהם אחרי ששמעו את דעתו המדוייקת.