מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
מנין לכל בהמה חיה ועוף שהרגו את הנפש שנסקלים
נידה ח ע"א
דתניא ר' יהודה בן בבא העיד ה' דברים וכו', ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרג את הנפש וכו', ופירש"י וז"ל, כדכ' 'והמית איש או אשה השור יסקל', וה"ה לכל חיה ועוף כדאוקימנא בשור שנגח את הפרה (נד:) דיליף "שור" "שור" משבת, אלא שדיבר הכתוב בהווה, עכ"ל יעו"ש.
[א]
וכ"ה ברפ"ד דברכות (כז.), ויעו"ש ברש"י שכ' כנ"ל, וז"ל, שניקר קדקדו של תינוק וכו' וסקלוהו כמשפט שור שנגח את האדם דכ' השור יסקל וגמרי' בג"ש שור שור משבת לעשות כל בהמה חיה ועוף כשור עכ"ל יעו"ש. וכ"כ הריטב"א שם דקמ"ל דשור שאמרה תורה לאו דוקא דה"ה לכל שאר בהמה חיה ועוף שהרגו נפש דנסקלים יעו"ש.
וכן יעוי' ברפ"ו דעדיות דכ' דריב"ב העיד על תרנגול שהרג הנפש ונסקל, וכ' הראב"ד דאע"ג דכ' כי יגח שור איש, ילפינן שור שור משבת ואיתא בב"ק פרק שור שנגח את הפרה, עכ"ל יעו"ש. וכ"כ ברע"ב שם ע"ש. וכן יעוי' בירושלמי בעירובין (רפ"י) דתרנגול נסקל על שהרג התינוק, ופירשו בקרבן העדה ובפני משה דאחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף במשמע דילפינן שור שור משבת יעו"ש. וכן יעוי' ברש"י בסנהדרין (עח.) שכ' בד"ה לפיכך נחש בסקילה, כדין שור שהמית דכל בהמה וחיה כשור הן אלא שדבר הכתוב בהוה עכ"ל. וכ"כ רש"י בשמות (פכ"א פכ"ח) עה"פ וכי יגח שור וגו' ע"ש. וכן עתוס' בב"ק רפ"ב (יז:) בד"ה קמ"ל. וכן יעוי' בס"מ חולין (קמ.) ברד"ה בר קטלא הוא, ופשיטא דאינו ראוי לשלוח ולא לשחיטה דהא דינו לסקילה עכ"ל, ואיירי שם גבי עוף שהרג את הנפש וע"ז כ' רש"י דדינו ל"סקילה" וע"כ דס"ל כנ"ל דהשווה כל בהמה חו"ע לשור.
[ב]
אמנם צ"ע, דהא בגמ' בספ"ה דב"ק שם לא מוזכר דה"ה לענין סקילה דלאו דוקא שור וה"ה לכל בהמה חיה ועוף, דכ' רק ד"דיבר הכתוב בהווה" גבי נפילת הבור ולכלאים ולשבת וכו' אך לא הוזכר אף דה"ה דכשהרגו הנפש דנסקלים, וצ"ע ברש"י ובריטב"א ובראב"ד וברע"ב ובמאירי ובקה"ע ובפנ"מ. ויעוי' ברמב"ם ברפ"י דנזק"מ ה"ב שכ' דאחד שור ואחד בהמה חיה ועוף שהמיתו הרי אלו נסקלים וכו', ובמג"מ ציין דמקורו מהמשנה בעדיות שם והובא בברכות פ"ד שם, ואכן לא ציין דמקורו מב"ק הכא דהא לא הוזכר אף לענין זה, וצ"ע.
וכן יעוי' בתוי"ט בפ"ק דסנהדרין מ"ד דג"כ הקשה כן [הראני ח"א], דיעו"ש במשנה שכ' דהזאב והארי והדוב והנמר וכו' מיתתן בכג', ופירש"י דהמיתו אדם ונידונין בסקילה כשור דאמרי' בב"ק אחד שור וכו' בשור שנגח את הפרה. והק' התוי"ט הא לא מצינו בב"ק שם כן לענין מזיקין אלא לענין ניזקים לנפילת הבור, ומשמע נמי התם במסקנא דסוגיא דליכא למגמר משבת אלא תלת. ובמכילתא וכי יגח, אין לי אלא שור מנין לעשות כל בהמה כשור, הריני דן נאמר כאן שור ונאמר להלן שור מה שור הנאמר בסיני [פי' בעשרת הדברות שנאמרו בסיני] עשה בו כל בהמה כשור אף שור האמור כאן דין הוא שנעשה כל בהמה כשור ע"כ, ש"מ דגמרינן טפי מתלת וכו' עכ"ל יעו"ש.
וא"כ נר' דמקור הרמב"ם מהמכילתא שם דאכן מרבים שאר בע"ח אף לענין "סקילה" אך לא מהגמ' הכא. וצ"ע ברש"י ובראב"ד דכתבו דכ"כ בב"ק, והא שם לכאו' ליתא אלא במכילתא. אך הריטב"א והמאירי והרע"ב ל"ק, דאכן לא כ' דכ"כ בב"ק אלא כ' סתם דהוקשו אף לענין זה, וא"כ י"ל שסמכו ומקורם מהמכילתא שם דאיתא כן.
[ג]
אכן יעוי' הכא ב"ערוך לנר" שכתב דאכן המשנה שם בב"ק פליגי על העדות דר' יהודה ב"ב וס"ל דאכן לא השווה שאר בע"ח לשור לענין סקילה ולכן לא הביאו לזה, ומ"מ פסקינן כוותיה כיון דתני בעדיות כוותיה [וכדאמרי' בברכות שם ועוד דהלכה כר"י הואיל ותנן "בבחירתא" - בעדיות כוותיה יעו"ש], ועוד דסתם מתני' דסנהדרין דכ' הזאב והארי וכו' מיתתן בכג' ג"כ ס"ל כוותיה, וס"ל למ' בסנהדרין כהמכילתא דהביא התוי"ט שם דיליף הכל משבת, ולכן רש"י אתי שפיר שכ' דנלמד אף לענין זה, עכ"ד הערו"ל, יעו"ש.
אולם אין זה מיישב כלל לרש"י והראב"ד, דהא כתבו להדיא דבב"ק פרק שור שנגח את הפרה ילפינן שור שור משבת ולא סתם היכן ילפינן זה דהמ"ל דכוונתם למכילתא, וצ"ע.
[ד]
וב"ה מצאתי בתוס' הרא"ש הכא שעמד בזה, וז"ל, ושנסקל וכו', הא דתנן בפ' שור שנגח את הפרה ואחד כל הבהמה לנפילת הבור וכו' ולא חשיב להורג את הנפש, משום דכיון דתנא חסימה דאיתא שור שור משבת ה"ה הא, עכ"ל יעו"ש. ולפי"ז אתי שפיר מש"כ רש"י והראב"ד, דאכן כ' בב"ק הכא דה"ה לענין סקילה שכן כלול "בחסימה", ודלא כש"כ הער"ל דהוי פלוגתת הסוגיות, וצ"ע.
וכן יעוי' ביש"ש בב"ק שם (בסימן מה') דכתב דהא דלא חשיב שור דנגיחה שהמית האדם דה"ה בכל בהמה חו"ע וכו', אפשר משום דפשיטא ליה מאחר דנאמר שור לבד פשיטא דילפינן משבת לאפוקי וכו' עכ"ל ע"ש, וא"כ לפי"ז ג"כ א"ש רש"י ודעימיה, ודלא כש"כ הערו"ל, ודו"ק בזה.
