סקר
האם אתה לומד דף יומי עם תוספות?






 

מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

אם בוגרת ומו"ע מותרת לכהן גדול

נידה ח ע"ב
 

תנא ג' בתולות הן, בתולת אדם, בתולת קרקע, בתולת שקמה. בתולת אדם, כל זמן שלא נבעלה, נפק"מ לכהן גדול, א"נ לכתובתה מאתיים, ופירש"י וז"ל, לכה"ג, שמצווה ליקח בתולה. לכתובתה מאתיים, דאם "נבעלה" תו לא מיקרי בתולה וכתובתה מנה, עכ"ל.

והנה מדפירש"י דהוי נפק"מ לכה"ג מדמצווה ליקח בתולה, נראה א"כ דליכא נפק"מ אם נבעלה ע"י אדם או דהוי "מוכת עץ" וכיו"ב, דבכולהו הוי נפק"מ לכה"ג שלא ישאנה, דאכתי אינה "בתולה", ודו"ק.
 

[א]

אולם יעוי' בתוס' הרא"ש שכ' וז"ל, נפק"מ לכ"ג, ומשמע דלא אסירא ליה אא"כ בעולת אדם [מדכתיב "כל זמן שלא נבעלה" ולא כ' כל זמן שלא נפגמה, דמדוייק דדוקא אם "נבעלה" אינה נחשבת "בתולה"]. ותימה הרי "בוגרת" ו"מוכת עץ" דאמרי' בפ"ו דיבמות (נט.) דכהן גדול לא ישא ומדאורייתא, כדמוכח התם. וי"ל דבדיעבד אם נשא נשוי כדאי' התם, אבל "בעולת אדם" אם נשא יוציא. א"נ ה"ק נפק"מ לכ"ג אם היא "בעולת איש" ועדיין היא "בתולה", כגון שבעל "בהטייה", אפ"ה אסורה, כדאיתא בפ"ב דחגיגה (יד:-טו.) גבי "בתולה שעיברה", עכ"ל התורא"ש יעו"ש.

והיינו דס"ל בתי' א' דהכא מיירי באיסור דכהן גדול שאפי' "בדיעבד" אם נשאה צריך לגרשה ולא רק מה דאסור לו לכתחילה, וזהו שכ' כל זמן "שלא נבעלה", דרק אם נבעלה ע"י אדם צריך לגרשה, ומשא"כ בבוגרת או מוכת עץ אע"פ שאסורים לו מה"ת, מ"מ אי"צ לגרשה. וכן בתי' ב' ס"ל דאסורים לו מה"ת, אולם קמ"ל בגמ' דאם "נבעלה" אע"פ דנשארה "בתולה", ג"כ אסורה לו, וזהו שכ' דכל זמן "שלא נבעלה" מותרת לכה"ג, דמשנבעלה אע"פ שנשארה "בתולה" אסורה לו כדין "בעולה". ונראה דאף בדיעבד אם נשא יוציא, דאכתי הוי "בעולת אדם", ודו"ק.
 

[ב]

אמנם יעוי' בחידושי הר"ן הכא דפליגי וז"ל, כי קתני מידי דתלי במעשה, להאי לישנא קסבר האי תנא דבוגרת מותרת לכ"ג וכו'. ומיהו כי קתני "כל זמן שלא נבעלה", לאו דוקא, דהא איכא "מוכת עץ" ומידי דתלי במעשה דג"כ אסורים לכ"ג, אלא שלא נטלו בתוליה בין בעץ בין באדם קאמר. א"נ קסבר האי תנא, מוכת עץ מותרת לכה"ג וכתובתה מאתים, דפלוגתא היא ביבמות (נט.) ובכתובות (יא.), עכ"ל הר"ן יעו"ש.

ומבואר א"כ דפליגי על הרא"ש בתרתי, חדא דס"ל דהתנא דידן ס"ל דבוגרת מותרת לכ"ג, ודלא כהרא"ש דס"ל דאע"פ שאי"צ "לגרשה" מ"מ אסורה לו מה"ת. ועוד, בדס"ל בתי' א' דהגמ' מיירי אף במוכת עץ שאסורה לו ולא רק ב"בעולת אדם", ודלא כהרא"ש דלא מיירי במוכת עץ מדאינו "לעיכובא" בדיעבד. ועוד, בדס"ל בי' ב' דמו"ע מותרת לו, ודלא כהרא"ש דאסורה לו לכתחילה, ודו"ק.

והנה בדפירש"י דכה"ג "מצווה ליקח בתולה", נראה דס"ל כהר"ן בתי' א' דמיירי אף במו"ע שאסורה לו, דאכתי "אינה בתולה", ודלא כהר"ן דמיירי דוקא ב"בעולת אדם", ודו"ק. אמנם יעוי' ברש"י בפ"ו דיבמות שם (נט:) דס"ל כוותיה דהר"ן בתי' ב' דכ"ג מותר במ"ע, דכ' בגמ' א"ר שימי בר חייא נבעלה לבהמה כשרה לכהונה וכו', ופירש"י וז"ל, אפי' לכהן גדול, דמוכת עץ בעלמא היא ומאן דשרי במו"ע שרי בה, עכ"ל יעו"ש. וא"כ מבואר דס"ל דאיכא מ"ד דמ"ע כשרה לכ"ג, וכש"כ הר"ן, ודלא כהרא"ש דס"ל בפשיטות דלכו"ע מו"ע אסורה לכ"ג, ודו"ק. וה"נ מדוייק ברש"י שם בד"ה וכ"ת מידי וכו', ושם (ס.) ברד"ה ומוכת עץ וכו', דרק לחד מ"ד מו"ע אסורה אך מאידך איכא מ"ד דס"ל דמותרת לכה"ג, ודו"ק.

ולפי"ז ע"כ צ"ל דמש"כ רש"י הכא ד"מצוה לכ"ג לישא בתולה", קאתי למימר רק ל"בעולת איש" ולא למו"ע, דהא ס"ל דמו"ע מותרת לו, וכדס"ל לר"ן, ודו"ק. וכן יעוי' ברמב"ן הכא שכ' דמיירי הכא כמ"ד דמתיר מו"ע לכ"ג, ע"ש.
 

[ג]

אמנם יעו"ש ביבמות בחידושי הריטב"א שהקשה על רש"י בזה"ל, א"ר אשי נבעלה לבהמה וכו', פירש"י כשרה לכ"ג למאן דמכשיר במו"ע. ואינו מחוור, דאי "כדרכה" כו"ע פסלי במו"ע, וסתמא דמתני' שם (נט.) "ולא ישא את מוכת עץ" בלא שום פלוגתא, ואף ר"א ור"ש מודה בזה [ופליגי רק ב"בוגרת" שכשרה לכ"ג], ואי ב"שלא כדרכה", כו"ע מכשירין במוכת עץ וכו', עכ"ל הריטב"א יעו"ש. וכן יעוי' בריטב"א הכא שכ' דמו"ע אסורה לכו"ע לכתחילה, וע"כ דמש"כ הכא "שלא נבעלה", לאו דוקא הוי וה"ה כל שנעשה בה "מעשה בעילה" ואפי' ע"י עץ ג"כ אסורה לכ"ג, ונקט לישנא "בהווה", עכ"ד יעו"ש.

וא"כ צ"ע ברש"י שם, וכן בר"ן וברמב"ן הכא דס"ל דאיכא מ"ד דמו"ע כשרה לכ"ג, הא רק ב"בוגרת" איכא מ"ד, והיינו ר' אלעזר ור"ש דס"ל דכשרה לכ"ג ולא במו"ע, וצ"ע.

וכן יעו"ש ברש"ש שתמה כן וז"ל, רד"ה כשרה לכהונה וכו', לא ידעתי מאן הוא, ד"ולא ישא מו"ע" דמתני' משמע דלכו"ע מיתניא, עכ"ל ע"ש. וא"כ צ"ע ברש"י, ובר"ן, וברמב"ן, בזה.
 

[ד]

אולם יש ליישב עפי"ד הרשב"א הכא שכ' דהכא מיירי ב"בעולת אדם" דדוקא בזה נפסלת לכהן גדול, אך בבוגרת ומו"ע כשרה בדיעבד לכ"ג. ואע"פ דתנן שם (נט.) דכה"ג לא ישא מו"ע, ומשמע דכולהו מודו בה, דילמא לכתחילה ומדרבנן, והכא מיירי בדיעבד ומה"ת וכו', עכ"ד הרשב"א יעו"ש. והיינו דמש"כ בגמ' הכא ד"בעולת אדם" פסולה לכ"ג היינו מה"ת ואף בדיעבד שעבר ונשאה צריך לגרשה, ומשא"כ בבוגרת ומו"ע י"ל שאסור לנושאה רק מדרבנן ובדיעבד אי"צ לגרשה, ולכן לא מיירי הכא במו"ע, מדכשרה לכ"ג בדיעבד, ודו"ק.

ולפי"ז יש ליישב לרש"י בדכ' דלחד מ"ד מו"ע כשרה לכ"ג, דס"ל כהרשב"א דמש"כ שם "דכ"ג לא ישא מו"ע" היינו רק מדרבנן אך מה"ת מותר לנושאה, וזהו בדפירש"י דמו"ע מותרת לכ"ג, דמה"ת עכ"פ מותרת לו, ומש"כ שם דאסורה לו היינו רק מדרבנן, ודו"ק.

אמנם נראה דאיכא בינייהו, דלרש"י רק לחד מ"ד מותרת מה"ת ואסורה מדרבנן, אך מאידך איכא מ"ד דאסורה מה"ת, ומשא"כ הרשב"א ס"ל דלכו"ע אסורה רק מדרבנן וליכא מ"ד דאסורה מה"ת, ודו"ק.
 

[ה]

מיהו יעו"ש ביבמות בחי' הרשב"א בד"ה תנ"ה נבעלה למי וכו', דמדוייק דס"ל דהוי פלוגתא ורק לחד מ"ד מותרת לכ"ג מה"ת אך מאידך איכא מאן דס"ל דאסורה מה"ת, ע"ש. וכן יעו"ש אח"כ (ס.) בד"ה ומוכת עץ וכו' דס"ל דהוי פלוגתא, דבמשנה שם ס"ל לתנא דאסורה [והיינו מה"ת], ומאידך התנא בברייתא (נט:) ד"נבעלה לבהמה כשרה לכהונה" ס"ל דמותרת, וכדס"ל לתנא הכא בפ"ק דנדה. וע"ז הקשה "מסתימת המשנה" שם דאסורה וקי"ל דהלכה "כסתם משנה" וצ"ע, עכ"ד הרשב"א יעו"ש.

והיינו דהברייתא הכא דס"ל דדוקא "בעולת אדם" אסורה ולא מו"ע, פליג אמתני' שם דאף מו"ע אסורה. ודלא כש"כ הרשב"א הכא דלא פליגי בזה וכו"ע ס"ל דאסורה רק מדרבנן, וא"כ צ"ע ברשב"א בזה.

ועכ"פ רש"י והר"ן והרמב"ן לק"מ, די"ל דס"ל כש"כ הרשב"א הכא דהא דתנן שם דלא יש אמו"ע, היינו רק מדרבנן ולא מה"ת. וא"כ י"ל דמש"כ רש"י שם דאיכא מ"ד דשרי מו"ע, היינו מה"ת, אך מדרבנן אכן אסורה, ואתי שפיר.

וכן יעו"ש במאירי שכ' כדברים הללו [בשם י"א] דהא דתנן דלא ישא מו"ע, הוי רק מדרבנן, וכש"נבעלה לבהמה" אף מדרבנן מותרת מדהוי "מילתא דלא שכיחא" דלא גזרו ביה רבנן, ורק במו"ע דשכיחא [במקצת עכ"פ, ויל"ע] גזרו רבנן, עכ"ד ע"ש. והוא דלא כמשמעות דברי הריטב"א שם, ולקמן (ס.) בד"ה אלמא סופה וכו' דמסיק דמו"ע לכו"ע פסולה מה"ת, וכן דלא כדס"ל לרש"י ולר"ן ולרמב"ן דהוי פלוגתא, ודו"ק.

[ולפי"ז אתי שפיר הרמב"ם דס"ל באיסו"ב (פי"ז הי"ד) דכ"ג "לא ישא מו"ע", ומאידך ס"ל ד"נבעלה לבהמה" מותרת לכ"ג, דדוקא במו"ע ד"שכיחא" גזרו רבנן, ודו"ק. וכ"כ באחרונים ליישב דבריו בזה. ועש"ע ביבמות ביש"ש (סימן כב), ובערו"ל, ובמנ"ח (מצוה רעב אות ב ואילך) בזה].
 

[ו]

ועוד יש ליישב, דהנה יעוי' בשו"ת הרשב"א ח"ו (סימן סח) שכ' דהסוגיא דהכא דס"ל דמו"ע מותרת לכתחילה לכ"ג, אתיא כמ"ד בירושלמי ביבמות (פ"ו ה"ד) ד"מחליפין" בוגרת במו"ע, וס"ל דר"א ור"ש התירו מו"ע, ולא כבגמ' דידן דמתירין רק "בוגרת", עכ"ד הרשב"א ע"ש. וא"כ לפי"ז רש"י ודעימיה אתי שפיר, דקאי כר"א ור"ש דמו"ע מותרת לכתחילה, ודו"ק.

אמנם נראה, דא"א ליישב עפי"ז לרש"י, דיעו"ש ברש"י ביבמות (נט:) שכ' בזה"ל, וכ"ת מידי דהוי אמוכת עץ, דהא ר' אלעזר קאמר במתני' לא ישא את מוכת עץ, ותיבעי למימר דאפי' במו"ע שלא כדרכה פסולה, עכ"ל. ומבואר א"כ דס"ל לאידך גיסא, דר' אלעזר ס"ל דמו"ע אסורה, ודלא כדס"ל לירושלמי דלר"א ור"ש מותרת, וע"כ דא"א ליישב לרש"י עפי"ד הירושלמי הנ"ל, ודו"ק. וכן יעו"ש ביבמות (ס.) ברד"ה ומוכת שכ' וז"ל, ר"ש לטעמיה דאמר במתני' מו"ע אסורה לכ"ג וכו', עכ"ל ע"ש.

וא"כ מבואר כנ"ל דס"ל דלר"ש ור"א אסורה, והיינו דמש"כ במשנה "ולא ישא בוגרת, ר"א ור"ש מכשירין בבוגרת, ולא ישא את מו"ע", ס"ל לרש"י דגם הסיפא "ולא ישא מו"ע" הוי המשך דברי ר"א ור"ש, דאע"פ שמכשירין ב"בוגרת" מ"מ אוסרים מו"ע, וס"ל דרק לר"א ור"ש אסורה אך לת"ק מותרת. ואיפכא מהגירסא הנ"ל דהירושלמי דלר"א ור"ש מותרת ולת"ק אסורה. ועל כרחך דא"א ליישב עפי"ז לרש"י, וצ"ל עפי"ד הרשב"א דלעיל דהוי רק "מדרבנן", וכש"נ בס"ד.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר