טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
המפלת דמות תנין – תנין היאור
"המפלת כמין בהמה וכו': אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי טעמא דרבי מאיר? הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם. אלא מעתה, המפלת דמות תנין, תהא אמו טמאה לידה, הואיל ונאמר בו יצירה כאדם, שנאמר: ויברא אלהים את התנינים הגדולים. אמרי: דנין יצירה מיצירה, ואין דנין בריאה מיצירה" (נידה, כב ע"ב).
שם עברי: תנין היאור שם באנגלית: Nile Crocodile שם מדעי: Crocodylus niloticus
שם נרדף במקורות: לויתן, ארזילי דימא, תמסח שמות בשפות אחרות: ערבית - תמאסיח
נושא מרכזי: לזיהוי התנין
תקציר: לשם בעל החיים "תנין" יש במקרא ובספרות חז"ל שלוש משמעויות. במשמעות הראשונה הכוונה ליונק הימי הענק - הלויתן הנקרא בלשון חז"ל גם "אורזילא דימא". המשמעות השניה היא כפירוש שם זה בימינו וה"תנין" הוא הזוחל תנין היאור. בניגוד למשמעות הראשונה שאיננה וודאית הרי שהפירוש השני המשתמע מהפסוק "... הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול, הרבץ בתוך יאריו, אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל, כט ג') מבוסס היטב. תנין היאור היה נפוץ מאד במצרים והיה אימת המצרים. עדויות ארכיאולוגיות רבות מצביעות על כך שאכן הוא תפס מקום חשוב כאליל במצרים ובחלק מעמי האזור. משמעות שלישית של השם "תנין" היא נחש או נחש מיתולוגי שעליה ניתן לעמוד מתוך השוואת המופתים שנעשו על ידי משה ואהרון בעת השלכת המטות.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
התנין הוא היצור הראשון המופיע בתורה בשמו בניגוד לכל שאר הברואים שתוארו בספור הבריאה רק במסגרת הקבוצה אליה הם שייכים (כמובן אך ורק אם נניח שבלשון המקרא השם "תנין" מייצג מין ספציפי). בפרשת בראשית (א כ'-כ"א) אנו קוראים: "ויאמר אלוקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים. ויברא אלוקים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וכו'" (בראשית א כ'-כ"א). מפרש רש"י: "התנינים - דגים גדולים שבים. ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם". ברד"ק (שם) אנו מוצאים: "... יש אומרים עוד כי כל התנינים הגדולים מאוד נקראו לויתן וכו'". שם נרדף נוסף לתנין מופיע בגמרא (בבא בתרא, עד ע"ב): "ויברא אלהים את התנינים הגדולים, הכא תרגימו: ארזילי דימא. רבי יוחנן אמר: זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון, שנאמר: ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו'". מפרש הרשב"ם: "ארזילי דימא - ראמים שבים (ורבינו חננאל פירש לויתן)". מוצאים אנו אם כן שהתנין נקרא גם לויתן וראם הים.
שאלה שבה עסקו רבים היא מדוע דווקא התנינים הוזכרו בשמם כבר בספור הבריאה? לשאלה זו נדרש גם המהרש"א בחידושי אגדות (בבא בתרא, עד ע"ב):
את התנינים כו'. אורזילי דימא כו' יראה לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים כדאמרינן בחולין והמין היותר גדול הנזכר ביבשה הוא הראם כדלעיל. יש לנו לומר שהניכר בים בבריאה ממין היותר גדול דהיינו תנינים הגדולים הוא גם כן מין ראם. ומה שפרט אותן התורה בבריאת רמש המים טפי מבריאת רמש האדמה שלא פרט בהן ראם, יש לומר שאלו במים יותר גדולים בהפלגה יותר מאותן שביבשה, אע"ג שהפליגו גם כן בהם הרבה לעיל בגדולתן. ולמאן דאמר נמי שהם לויתן נחש כו', פרט בהן יותר בבריאה לפי שהן תענוג ומאכל נפשיי לצדיקים לעתיד. ומה שלא פרט גם כן ברמש האדמה בהמות בהררי אלף הכי נמי לפי שאינן גדולים כל כך בהפלגה כמו הלויתן שמקיף כל העולם וק"ל".
על פי תשובתו הראשונה של המהרש"א התנינים (או הלויתנים) בפרט וכל בעלי החיים המימיים ככלל הוקדמו לבעלי החיים היבשתיים בגלל גדלם יוצא הדופן. תאור זה מבטא היטב את יחסי הגודל הממשיים כפי שהם מוכרים לנו בעולם הטבע. בעל החיים הגדול ביותר שהתקיים אי פעם על כדור הארץ הוא הלויתן הכחול Balaenoptera musculus שמשקלו מגיע עד ל – 170 טון ואילו בעל החיים היבשתי הגדול ביותר הוא הפיל האפריקאי שמשקלו מגיע ל – 7 טון. הבדלי גודל אלו אינם מקריים אלא קשורים לכך שמי הים צפופים פי 800 מהאוויר ולכן גוף הנמצא במי הים "נישא" על ידם (חוק ארכימדס).
מפתה מאד לזהות את התנין עם הלויתן משום שממקורות רבים במקרא ובספרות חז"ל משתמע שהתנין הוא בעל החיים הגדול ביותר בים. כך נוכל להבין את האופן בו מתאר איוב את הלויתן: "תמשך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשנו" (איוב, מ כ"ה) ... "מנחיריו יצא עשן כדוד נפוח ואגמן" (שם, מא י"ב). מפרש מצודת דוד: " מנחיריו - ההבל היוצא מנחיריו הוא רב, ונראה כעשן לגודל החום, ודומה הוא אל ההבל היוצא מן הדוד והאגמון כשיהיה נופח ומרתיח שמעלה אז הבל רב". תאור זה אופייני למחזה שניתן לראות כאשר לוויתנים נושפים בעלותם אל פני המים לצורך נשימה (תמונה 1).
תמונה 3. תנין היאור - צעיר (באורך כ - 1 מ') צולם בגן החיות בירושלים.
למעשה התמונה מסתבכת לאור הפסוק ביחזקאל (כט ג') המצביע על כך שהתנין המקראי הוא תנין היאור: "... הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול, הרבץ בתוך יאריו, אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני". פרעה שייחס לעצמו מעמד אלוהי בחר כסמל את תנין היאור שהיה בעל החיים החזק והמסוכן ביותר בנילוס. יתר על כן, הפועל "הרבץ" מתאים להתנהגותו של תנין היאור המבלה את רוב זמנו ברביצה במים או בגדה ולא של הלויתן החי במים הפתוחים. ברור אם כן שאין מדובר בלויתן משום שהוא חי בים הפתוח ולא בנילוס. מפרש כאן המלבי"ם:
"התנים הגדול. המצרים היו מאמינים שהיאור נילוס הוא קדוש ושהתנינים הגדולים שבו יש בהם אלהות, ושיש תנים אחד הגדול מכולם שהוא מושל על כולם והוא ברא את עצמו ואת היאור, והמשיל אליו את פרעה בכחו, שהוא יש לו בארץ הכח עצמו שיש להתנים ביאור, ועל כן קראו בשם התנים הגדול, שהוא רובץ בתוך יאוריו שהיאורים כולם ומה שבם שייך אליו, והוא מתפאר שהיאור הוא שלו כי הוא בראו, וכן שעשה את עצמו עם היאור שבו תלוי אושר ארץ מצרים".
פסוק זה הקרין לפרשנות שניתנה לפסוקים אחרים שתארו לכאורה את הים הפתוח ולאו דווקא את הנילוס. רש"י פירש את הפסוק "אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים" (תהלים, עד י"ג): "ראשי תנינים - הם מצרים שנקראו תנינים שנאמר התנים הגדול וגו". בפסוק י"ד (שם) מופיע התנין תחת השם הנרדף לויתן: "אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים". רד"ק: "אתה רצצת ראשי לויתן. הוא פרעה, כי לויתן פירושו התנין הגדול וכו'". באופן מפורט יותר מפרש המלבי"ם:
"אתה פוררת בעזך ים, הלא נס של קריעת ים סוף שנתפורר הים ונעשה יבשה לפני ישראל היה נס בקרב הארץ שלא על ידי טבע השמים והמערכה. שברת ראשי תנינים על המים, ובעת ההיא שנעשה יבשה לפני ישראל בצד אחד, הטביע את התנינים המצרים מצד השני, והיה נס כפול, והנה המצרים נקראים בשם תנינים כמו שכתוב התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו, שהיו מאמינים שיש להם כח על ידי המים ונהר נילוס שהיו עובדים אותו ואת התנינים שבו, כמו שכתוב לי יאורי ואני עשיתני כמו שפירשתי שם, ובכל זאת שברת אותם על המים".
זיהוי ה"תנינים" עם תניני היאור, והמשמעות האלילית שלהם, מאפשר להציע תשובה נוספת לשאלתו של המהרש"א (לעיל) מדוע בבריאת העולם הוזכרו בשמם רק בעלי חיים אלו? התשובה הובאה על ידי הרב מ. עמנואל באתר "דאצ'ה" בשם מדריך טיולים (שלא נקב בשמו). לדבריו אצל האשורים הקדמונים הייתה קיימת אמונה, שהתנינים היו אלו שבראו את העולם. הד למעמדו האלוהי של התנין ניתן למצוא בבראשית רבה (וילנא, ויצא סח י"ג): "... הה"ד (ירמיה נא) ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו, שהיה לו תנין אחד לנבוכדנצר והיה בולע כל מה שהיו משליכין לפניו(1), א"ל נבוכדנצר לדניאל כמה כחו גדול שבולע כל מה שמשליכין לפניו, אמר לו דניאל תן לי רשות ואני מתישו, נתן רשות, מה עשה נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים השליך לפניו ונקבו מסמרים את בני מעיו, הה"ד והוצאתי את בלעו מפיו". התורה רצתה לשלול עבודה זרה זו, לכן הקדימה שהקב"ה ברא את התנינים הגדולים. הסבר זה כתב הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג, מו) ביחס לשחיטת הצאן לקרבן, כדי לעקור מליבם של ישראל את אליל מצרים. הוסיף הרב עמנואל שלכאורה תשובה זו רמוזה בפירוש רד"ק ליחזקאל (כט, ג) שם מסופר שהתנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו מתרברב: "לי יאורי ואני עשיתני". רד"ק מסביר את המשל שבפסוק: "... המשיל מצרים ליאור ופרעה המלך לתנים הגדול בתוכו והתנים הוא הדג הגדול כמו שאמר ויברא אלהים את התנינים הגדולים והמשיל עם מצרים לשאר הדגים כמו שאמר דגת יאוריך הרובץ בתוך יאוריו שאין מחריד אותו ... ואני עשיתיני - אני עשיתי ותקנתי לי היאור להשקות את ארצי או פי' עשיתיני עשיתי ותקנתי אותי בחכמתי ובתבונתי עד שנעשיתי מלך גדול וכו'".
עדות ארכיאולוגית למעמדו של תנין היאור כאל במצרים אנו לומדים מכך שנמצאו במצרים אתרי פולחן שבהם סגדו לתנין היאור כאל. באתר "קום אומבו" שעל שפת הנילוס נמצאו מאות תנינים חנוטים. אל זה שנקרא "סובק" נחשב כשליט העיר קרוקודילופוליס ודמותו תוארה בהירוגליפים כאדם בעל ראש תנין. כחלק מפולחן אליל זה נהגו בכמה מקדשים מצריים לגדל תמסחים חיים בברכות, להאכילם ולקשטם.
תנין היאור מגיע לאורך של כ – 7.5 מ' ורבים נופלים טרף לשיניו בעת שבאים לרחוץ או לכבס בנהר. לא בכדי שימש התנין כסמל לבעל חיים שיש להשמר מפניו: "הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר" (איוב, ז י"ב). ירמיהו שהורד למצרים לאחר רצח גדליהו בן אחיקם מתאר את מר גורלו בגלות מצרים: "אכלני הממני נבוכדנצר מלך בבל הציגני כלי ריק בלעני כתנין מלא כרשו מעדני הדיחני" (ירמיהו, נא ל"ד).
התנין הוא זוחל שגופו מכוסה בקשקשים גרמיים המדמים אותו לזוחלים אחרים כמו הנחשים. זוחל זה מבלה את רוב זמנו במים אך עולה ליבשה לעיתים קרובות למנוחה והתחממות. בפירושו של בעל "מצודת ציון" (שם) באות לידי ביטוי שתי תכונות אלו של התנין: "... כמו התנין בנו"ן וכן נקרא מין דג הדומה לנחש במראיתו וכן את התנינים הגדולים". השימוש במונח "דג" קשור לבית הגידול המימי של התנין ולא לשייכותו הטקסונומית.
מבנהו המאורך והצר יחסית של תנין היאור עשוי להסביר את הבסיס הריאלי של המדרש בשבת (קנ ע"א): "אמר רב יהודה אמר רב ירמיה בר אבא: מלמד (נבוכדנצר) שרכב על ארי זכר, וקשר תנין בראשו, לקיים מה שנאמר וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו". ייתכן שהפסוק מתייחס לנחש משום שהקדמונים לא הבחינו בין הזוחלים אך בוודאי שאין הכוונה ללויתן. על ההקבלה בין תנין לנחש ניתן ללמוד מסיפור המטות של משה ואהרון. בסיפור הנס ליד הסנה, הפך מטה משה לנחש, ואילו בנס שנעשה לפני פרעה הפך מטה אהרון לתנין ובלע את מטות החרטומים: "... ואמרת אל אהרון קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין" (שמות, ז ט'). בהמשך הפרשה אומר הקב"ה למשה: "... ונצבת לקראתו על שפת היאר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך" (שם, ט"ו). בחילופי השמות עסקו המדרשים והמפרשים אך אולי נוכל לומר "שאין מקרא יוצא מידי פשוטו".
רמז נוסף לבית גידולו של התנין ניתן למצוא באיגרת רב שרירא גאון: "... בזמן השמד שגזר יזדגרד. ואחריו מלך רב סמא בנו של רבא, ובאותו הפרק שלו ושל מר בר רב אשי, שמענו מן הראשונים וראינו כתוב בספרי זכרונותיהם שבקשו רחמים, ובלעו תנין ליזדגרד המלך בבית משכבו, ונתבטל השמד" (תרגום רבנן סבוראי אות ק"ה). מקרים מעין זה המתואר באיגרת התרחשו (ומתרחשים) במקומות יישוב סמוכים לנהרות וקבוצות של תנינים עלולות לנדוד על פני מרחקים ארוכים לצורך ציד. הגבול הצפוני של אזור תפוצת תנין היאור היה בבקעת הלבנון וקיימות עדויות מימי הביניים על הימצאותו בביצות נהר אורנת. בארץ נקראים כמה אתרים על שם התנינים שחיו בהם עד לראשית המאה ה – 20 כמו למשל נחל התנינים.
(1) העובדה שנבוכדנצר החזיק בארמונו תנין מוכיחה שאין מדובר בלויתן אלא בבעל חיים דוגמת התנין. בעודם צעירים משמשים התנינים והאלגטורים גם בימינו כ"חיות מחמד".
מקורות עיקריים:
מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 157-158).
ח. מ גבריהו, "תועבות מצרים", מחניים כ"ח תשט"ז.
אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, מוסד ביאליק, תשל"ו (619).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
