הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "אמר רב.. משום רב..." ; "וכן אמר"; "רבי ינאי ורבי יוחנן"
נידה כד ע"א
ת"ר: המפלת גוף אטום - אין אמו טמאה לידה. ואיזהו גוף אטום? רבי אומר: כדי שינטל מן החי וימות. וכמה ינטל מן החי וימות? רבי זכאי אומר:
עד הארכובה, רבי ינאי אומר: עד לנקביו, ר' יוחנן אומר משום רבי יוסי בן יהושע: עד מקום טבורו.
בין רבי זכאי לרבי ינאי איכא בינייהו טרפה חיה, מר סבר: טרפה חיה, ומר סבר: טרפה אינה חיה. בין ר' ינאי לר' יוחנן איכא בינייהו דר"א, דאמר רבי אלעזר: ניטל ירך וחלל שלה - נבלה.
אמר רב פפא: מחלוקת מלמטה למעלה, אבל מלמעלה למטה - אפי' כל דהו טהורה.
וכן אמר רב גידל אמר רבי יוחנן: המפלת את שגולגלתו אטומה - אמו טהורה. ואמר רב גידל אמר רבי יוחנן: המפלת כמין אפקתא דדיקלא - אמו טהורה.
1.
הגמרא מביאה ברייתא שבה "רבי" [=רבי יהודה הנשיא] מפרשה.
2.
הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים לגבי הגדרה מדוייקת יותר של דברי "רבי".
3.
הגמרא מביאה את דברי רב פפא שמצמצם יותר את המחלוקת בין האמוראים הקודמים
4.
הגמרא מביאה "תוספת" מדברי רבי יוחנן
5.
שאלה: מדוע דברי רב גידל בשם רבי יוחנן הובאו אחרי דברי רב פפא, הרי רב פפא חי מאוחר יותר [דור חמישי לאמוראים - היה תלמידו של "רבא"]?
6.
אפשרויות להסבר:
6.1
"עורך הגמרא" הביא את דברי רבי יוחנן כדי להוכיח את דברי רב פפא מדברי רבי יוחנן עצמו – שהוא החולק לעיל על רבי ינאי.
6.2
הגמרא מצרפת מימרא נוספת של רב גידל בשם רבי יוחנן ולכן יש סמיכות עניינים.
6.3
כדי "לרמוז" ש"עורך הגמרא" מכריע כרבי יוחנן במחלוקתו עם רבי ינאי [ראה בהמשך - ברמב"ם].
7.
האם יש משמעות מיוחדת לביטוי "וכן אמר..."?
8.
גופי הלכות פרק ו - כללי אות ו' כלל רט:
וכן אמר ר' פלוני. מצינו שני אמוראים שהם חברים כגון ריש לקיש ורבי יוחנן רב ושמואל וכיוצא, כשאומר הגמ' דין אחד בשם אמורא אחד דעלמא וקאמר וכן אמר רבי יוחנן, מדקדק מדקאמר וכן אמר רבי יוחנן בלבד ולא הזכיר ריש לקיש עמו, מכלל דריש לקיש בר פלוגתיה פליג עליה, והוא הדין באמוראים אחרים שהם חברים מדקדק כך,
וגבי ריש לקיש ורבי יוחנן משני הגמ' שדרכו של ריש לקיש כשהיה אומר לו רבו הלכה אחת ממתין הרבה עד שיסיים כל דבריו, ואחר כך מקשה לו או מודה, ופעמים היה יוצא תלמיד אחד מביניהם קודם שיסיים רבי יוחנן, ובזה לא ידע להגיד דעת ריש לקיש, וכשהיה אומר השמועה לא היה אומר אלא וכן אמר רבי יוחנן, אף שלפי האמת גם ריש לקיש הודה לו, וזה מצינו שבועות (דף מ ע"א) איכא דאמרי משהי שהי לה, ובחולין [עה:] ובפרק הפועל [עבודה זרה עג:] ובכמה דוכתי.
לפי דבריו ניתן לומר שהגמרא טוענת שריש לקיש [בר מחלוקתו בש"ס] חולק על רבי יוחנן, למרות שהוא [ריש לקיש] לא מוזכר כלל בסוגיא!
9.
ונראה להסביר באופן אחר, שהביטוי "וכן אמר" [שנכתב על ידי "עורך הגמרא" ולא נאמר בבית המדרש שבו נערך הדיון בסוגיא] בא לומר שזהו חיזוק הדעה הקודמת לצורך קביעת ההלכה.
ולכן [כפי שנאמר כבר לעיל] ההלכה נפסקה כרבי יוחנן נגד רבי ינאי.
10.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י הלכה יא:
נברא ושט שלו אטום או שהיה חסר מטיבורו ולמטה והרי הוא אטום, או שהיתה גלגלתו אטומה או שהיו פניו טוחות ואין בהן הכר פנים או שיש לו שני גבין ושתי שדרות, או שהפילה בריית ראש שאינו חתוך, או יד שאינו חתוך כל נפל מאלו אינו ולד ואין אמו טמאה לידה, אבל אם הפילה יד חתוכה ורגל חתוכה הרי חזקתה מולד שלם ומצטרפין לרוב איבריו.
הרמב"ם פסק כרבי יוחנן במחלוקתו עם רבי ינאי, וקשה: הרי רבי ינאי היה רבו של רבי יוחנן והלכה צריכה להיות כרבי ינאי!
10.1
אלא כפי שהוסבר לעיל, שמתוך לשון הגמרא ניתן להוכיח שכך הכריע "עורך הגמרא".
11.
אולם ה"כסף משנה" מסביר באופן יותר פשוט:
כסף משנה הלכות איסורי ביאה פרק י הלכה יא:
"... ומיהו הא לא קשיא לי אמאי פסק כרבי יוחנן במקום רבי ינאי רביה דשאני הכא דמשום רבי יוסי בן יהושע קאמר לה..."
משמע מה"כסף משנה", שרבי יוחנן אמר את הלכתו בשמו של התנא "רבי יוסי בן יהושע".
אמנם ב"אטלס עץ חיים", כרך ד, עמוד 224 טוען שהיה אמורא בדור הראשון.
11.1
ויש לציין ששמו של רבי יוסי בן יהושע מופיע בש"ס רק פעמיים [בסוגייתנו ובחולין דף נו עמוד ב] ובשני המקומות מדובר שרבי יוחנן אמר משמו.
12.
בסוגיה בחולין מעיר הב"ח יורה דעה סימן קצד :
ופסק הרמב"ם בפרק י' לחומרא כרבי יוחנן שאמר משום רבי יוסי בן יהושע דהוה תנא ותמה עליו בית יוסף
כלומר, הוא מתייחס לרבי יוסי בן יהושע כתנא.
12.1
לפי זה גם מובן מדוע נאמר בגמרא "משום רבי יוסי..." – שהרי רבי יוחנן לא שמע ממנו ישירות וגם לא הכירו, שהרי כאשר רבי יוחנן אמר בשמו של רבו [רבי ינאי] מופיע בש"ס "אמר רבי יוחנן אמר רבי ינאי..."
13.
בכל אופן – בסוגייתנו – אומר ה"כסף משנה" - שרבי יוחנן אמר את ההלכה בשמו של תנא הרי שהלכה כמותו למרות שחולק על רבו [רבי ינאי] שנחשב אמורא ולא תנא.
וראה, "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד לא.
