מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
ביאור כוונת חזקיהו המלך שלא עסק בפו"ר
ברכות י ע"א
א"ר המנונא מאי דכ' מי כהחכם ומי יודע פשר דבר וכו' מה עשה הקב"ה הביא יסורים על חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה שנא' בימים ההם חלה חזקיהו למות וכו', א"ל חזקיהו לישעיהו מאי כולי האי, א"ל משום דלא עסקת בפו"ר, א"ל חזקיהו משום דחזאי לי ברוה"ק דנפקי מינאי בנין דלא מעלו, א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד וכו' יעו"ש. וצ"ב באמת מאי קסבר חזקיה ומאי נפק"מ באמת מה יוולד לו הא אכתי איהו מצווה בפו"ר וכדא"ל ישעיהו.
ויל"פ בזה, דהנה איתא בפ"ק דעירובין (יג:) דנמנו וגמרו ב"ש וב"ה דנוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו וכו', ויעו"ש בתוס' שכ' דהיינו דוקא בסתם בנ"א אבל צדיק אשריו ואשרי דורו יעו"ש, וא"כ בעלמא היינו טעמא דיש לאדם להתעסק בפו"ר דשמא אכן יזכה לבנים וב"ב ובנות צדיקים ויראים ואז אשריו ואשרי דורו ואשרי יולדתו, אולם כשברור בלי ספק וכגון ע"י רוה"ק דלא יזכה לזה אלא יהיו בניו "אינשי דלא מעלי" רח"ל ע"כ מסתבר דאין ראוי לעסוק בפו"ר שכן נמנו וגמרו ב"ש וב"ה דבכה"ג נוח לו לאדם שלא נברא וא"כ מה בצע כי יעסוק האב בפו"ר ויביאם לעולם, ואדרבה שב ואל תעשה עדיף. וזהו עומק כוונתו דחזקיהו המלך דנמנע מלעסוק בזה, דכיון שהיה ברור לו ע"פ רוה"ק שלא יזכה לבנים "צדיקים", וכדהיה בסופו של דבר, על כן סבר דליכא בכה"ג לחיוב ומצות פו"ר, והבן בס"ד.
וע"ז טען לו ישעיהו הנביא דאף בכה"ג מחוייב בפו"ר ואע"פ שעדיף שלא יבואו לעולם, דחיוב פו"ר הוי אף בכה"ג ובהדי כבשי דרחמנא למה לך, ודו"ק. ויעוי' בפ"ג דמכות (יז:) דאמר רבא דילידא אימיה כר"ש תיליד ואי לא לא תיליד וכו', ועמש"כ בחידושים שם לבאר כנ"ל דה"ט "שלא תיליד" דאם אינו "צדיק" כרשב"י שהיה מבני עלייה המועטים א"כ נוח לו לאדם שלא נברא וכו' יעו"ש.
וכן יעוי' לקמן בפירקין (יז.) דרבא היה אומר אחר תפילתו "עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי וכו', והבי' י"ל כנ"ל מדנגמרו וגמרו דנוח לאדם שלא נברא. ואע"פ שכ' תוס' דל"צדיק" אדרבה נוח לו שנברא ואשריו ואשרי דורו ורבא ודאי היה ציס"ע ואשריו ואשרי דורו וכו', אולם הכא רבא אמרו "על עצמו", ויעוי' לקמן פ"ט (סא:) דאמר רבא כגון אנו בינונים ע"ש, וא"כ א"ש בדאמר אחר תפילתו דעכשיו שנוצרתי וכו', דהא החזיק את עצמו בגודל ענוותו לבינוני ולא לצדיק, וא"כ אתי שפיר ודו"ק. ועש"ע בח"א מהרש"א בזה.
