מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם מותר לסומא להיכנס עם כלבו לביהכנ"ס
ברכות סב ע"א
אביי מרביא ליה אמיה אמרא למיעל בהדיה לבית הכסא וכו'. ופירש"י מרביה וכו', מגדלת לו שה ומלמדתו שהולך עמו תמיד, עכ"ל.
ויעוי' בשו"ת "אגרות משה" או"ח ח"א (תשובה מה') שנשאל גבי סומא שהרגילו כלב להוליכו אם יכול הסומא להיכנס לביהכנ"ס לתפילה, כיון שהכלב מוכרח להיכנס עמו, או שאסור כיון שיש בזה ביזיון להכניס בע"ח לביהכנ"ס שהוא מקדש מעט. והשיב הגרמ"פ זצ"ל, דאיתא בירושלמי במגילה (פ"ד, וצ"ל פ"ג, ה"ג) ר' אימי מפקיד לספריא וכו' וכו', ומותר כשהוא אורח להיות בביהכנ"ס עם חמורו, וא"כ חזינן דלהכניס חמור לביהכנ"ס אינו קלות ראש ובזיון יותר מאכילה ושתיה ושינה וכו'. ולכן כיון שבהכנסת חמור חזי' שלא גרע מאכילה וכו' יש להתיר בבכנ"ס שלנו שעל תנאי הן עשויות אם הוא בשעת הדחק וכו', ובודאי שכלב לא גרע מחמור ואין לנו שעת הדחק גדול מזה שאם לא נתירנו יתבטל הסומא כל ימיו מתפילה בציבור וקה"ת וכו', שלכן ראיה גדולה מהירושלמי שיש להתיר לסומא שהכלב שמוליכו צריך להיות אצלו תמיד, ליכנס לביהכנ"ס להתפלל ולשמוע קה"ת וכדומה. אך טוב שישב סמוך להפתח שלא לבלבל את הציבור. וגם יש להסתפק דאולי וכו' אין זה דבר בזיון וקלות ראש כלל מדהוי לצורך התפילה של בעליו וכו', עכ"ד.
ואח"כ כ' בזה"ל, ועי' בברכות (סב.) שפירש"י בהא דאביי מרביא ליה אמרא, מגדלת לו שה ומלמדתו שהולך עמו תמיד, עכ"ל רש"י. והא אביי היה כמעט כל היום בביהמ"ד, וא"כ משמע קצת שהלך עמו גם לביהמ"ד דאל"כ אלא על המעט מהיום שהיה הולך לעסקיו היה הולך עמו, לא היה שייך לשון תמיד. וגם הטעם שפירש"י כן הוא, דאם לא היה עמו תמיד לא היה הולך עמו לבית הכסא, ובמעט היום לא היה מתרגל, ונמצא שגם מגמ' דידן יש ראיה קצת, אך אין זה ראיה ברורה, אבל מהירושלמי הוא ראיה ברורה כדלעיל, עכ"ל האג"מ יעו"ש.
והנה בדכ' דהלך מעט ביום "לעסקיו", יעוי' בגיטין (ס:) דכן היה אביי משקה שדהו בכל יום ע"ש, וכן עי' בגמ' לעיל (נו.) וברד"ה חביתא וכו' שהיו אביי ורבא "משתדלים בפרנסה" ע"י שנשתכרו ביין יעו"ש, וכן יעוי' בחולין (קה.) שהיה אביי בודק שדהו בכל יום לראות מה צריכה יעו"ש, וכן יעוי' לעיל ברפ"ו (לה:) דאמר אביי הרבה עשו כרשב"י שלא השתדלו בפרנסתם כלל ולא עלתה בידן וכו' יעו"ש, דמדוייק דס"ל לאביי כנ"ל שצריך להשתדל בזה, וכדס"ל לר' ישמעאל בזה ע"ש.
אמנם צ"ע בראיית האג"מ הנ"ל, הא פ' י"ל דכשהלך לביהמ"ד כל זמן שהיה שם והיינו רוב היום והלילה היה "קושר" לבהמתו מחוץ לביהמ"ד אך לא שהיה ממש מכניסו לביהמ"ד, דהגע בעצמך אטו אביי הכניס לבית מדרשו איזה "בהמה" ששהה שם ביחד איתו רוב היממה? הא יטנף טובא לביהמ"ד ע"י גלליו וצרכיו וכן ע"י מאכליו שישאיר "שאריות" ואף יעשה שם מידי פעם "קולות" שונים ומשונים שודאי יפריעו ללומדים שם, וא"כ פשוט וברור שלא הכניסו אביי לשם כ"א קשרו מחוץ לביהמ"ד, ומש"כ רש"י שהלך עימו תמיד, לאו דוקא הוי, ואפשר שכוונת רש"י שהולך עמו תמיד היינו שבכל פעם שהלך לבית הכסא היה הולך עימו לשם. אולם משמעות רש"י שאף מחוץ לבית הכסא הלך עימו אולם ברור שלא דוקא שהיה עימו תמיד, וכגון בביהמ"ד שלא נכנס עימו דזה א"א לומר שנכנס עימו לשם כש"נ. ורק להכניסו לשם לזמן מועט כדי לשמוע קדיש וקדושה וכיו"ב י"ל שמותר לסומא מדהוי "שעת הדחק" ואין לחוש כ"כ שיטנף בזמן מועט לביהמ"ד וכו' וכו'.
אולם גם בזה י"ל שאינו שעת הדחק כיון דאכתי יכול הסומא לקשור לכלבו מחוץ לביהמ"ד בשעת התפילה וקה"ת וכו', דאטו צריך להיות "עימו" ממש בכל עת ושעה? הא ודאי שפעמים יכול להניחו בסמוך לו וכגון מחוץ לביהכנ"ס, וא"כ מהו שכ' האג"מ דאין לסומא שעת הדחק גדול מזה דאל"כ יתבטל כל ימיו מתפילה בציבור וקה"ת וכו', הא אינו מוכרח כלל להכניסו דוקא לתוך הביהכנ"ס עמו, וא"כ צע"ג באג"מ ודו"ק.
