הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "רב וריב"ל" -תנא הוא ופליג

נידה סט ע"א

איני, והא כי אתא רבין אמר: מתיב ר' יוסי ברבי חנינא טועה, ולא ידענא מאי תיובתיה. דקי"ל, שבוע קמא דאתיא לקמן - בלילותא מטבלינן לה ביממא לא מטבלינן לה, ואי ס"ד לא בעינן ספורין לפנינו ביממא נמי נטבלינה, דילמא יולדת זכר בזוב היא, ועבדה לה ספורין! אלא לאו שמע מינה - בעינן ספורין בפנינו! ולאו מי אוקימנא כר"ע דאמר בעינן ספורין לפנינו? ומנא תימרא דלרבנן לא בעינן ספורין לפנינו - דתנן: טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי - מטבילין אותה ט' טבילות, ז' לנדה ותרי לזיבה. בין השמשות טמא ראיתי - מטבילין אותה י"א טבילות. י"א מאי עבידתייהו? אמר רב ירמיה מדפתי: כגון שבאת לפנינו בין השמשות, והויין תמני לנדה ותלת לזיבה. לא ראיתי כל עיקר - מטבילין אותה ט"ו טבילות..
 
1.
קושיית הגמרא היא לשיטת רב, שכאשר בודקת ביום השביעי בלבד עולים לה כל הימים למניין שבעה נקיים, ומהדיון בברייתא משמע שצריך שתהיה לנו ידיעה ברורה בשבעת הימים שהם נקיים.

2.
ושואלים: הרי רב אמר את דינו אליבא דרבי אליעזר ואם כן יתכן שרבי אליעזר חולק על התנא בברייתא!
אלא מכיון שלביאורו של רב אין ממש אסמכתא לכן מקשים עליו ["מתיבתא", הערה יג].

3.
שאלה נוספת: כדי להקשות על רב היה מספיק להביא את הברייתא בלבד, ומדוע הגמרא האריכה בדברי רבי יוסי ברבי חנינא.

3.1
אלא, שהברייתא לא היתה ידועה להם אלא מתוך דברי רבי יוסי אלה.

3.2
ויש אומרים, שגם אם היינו מקשים על רב מהברייתא ניתן היה לענות "רב תנא הוא ופליג", ולכן מכיון שראינו שרבי יוסי הקשה מהברייתא על רבי יהושע בן לוי שאף הוא היה מראשוני האמוראים ולא דחתה הגמרא את הקושיה עליו בנימוק שהוא "תנא הוא ופליג", משמע שהיה פשוט להם שברייתא זו היא "אמת" [ברייתא ידועה, מקובלת ומוסכמת] ואין חולקין עליה ולכן מקשים ממנה על רב. [ה"ערוך לנר", ב"מתיבתא", הערה יג, וב"ילקוט ביאורים" עמוד רפ].

4
המקור לדברים לעיל:
ערוך לנר מסכת נדה דף סט עמוד א:

בגמרא איני והא כי אתי רבין. הלשון תמוה כיון דלא רצה לפרוך רק מברייתא דאשה שיצאה מלאה ובאה ריקנית דמייתי לעיל (נידה דף כט א) לענין מה מייתי מה שהקשה ריב"ח והשיב רבין ממנה על מימרא דרבי יהושע בן לוי שם שהוא ענין שאינו נוגע לדבר זה כלל
ואולי י"ל כיון דרצה לפרוך מברייתא זו על רב ובכתובות דף ח א) אמרינן רב תנא הוא ופליג ומכ"מ אשכחן ביבמות דף כד ב) דאמר ר"ש אמינא כי נאים ושכיב אמר רב להא שמעתתא דתניא וכו' ע"ש
וכתב הריטב"א שם כלומר דהא מתניתא פליג עילוי' ואף על גב דרב תנא הוא ופליג עילוי' קסבר רב ששת דהא מתניתא דמייתי קושטא היא והלכתא ומאן דפליג עלי' קא טעי עכ"ל

ולכן כאשר רצה להקשות על רב מהך ברייתא שלא נימא דרב פליג עלי' מייתי דכבר הקשה ריב"ח על ריב"ל ג"כ מהך ברייתא והרי ריב"ל הוא מאמוראים ראשונים ואעפ"כ לא רצה רבין לומר דריב"ל פליג על הך ברייתא אלמא פשיטא לי' דקושטא היא ולכן גם לרב יש להקשות ממנה: