שטיבלך בחתונה
ברכות ב ע"א
"מעשה ובאו בניו מבית המשתה, אמרו לו: לא קרינו את שמע".
ולמה אכן לא קראו את שמע?
אפשר שהיה זה בזמן "משתה בנו של רבן גמליאל" המפורסם (מסכתות קידושין דף לב ע"ב; מכות דף יד ע"א; חולין דף צא ע"ב; כריתות דף טו ע"א), כלומר משתה נישואיו. ובשעת שמחת הנישואין פטורים מקריאת שמע, כדין "העוסק במצוה פטור מן המצוה" (מסכת סוכה דף כו ע"א), "כדתניא: בשבתך בביתך - פרט לעוסק במצוה" (מסכת ברכות דף יא ע"א). ובתוספתא מסכת ברכות א הלכה ג: "החתנים וכל העסוקין במצות פטורין מן קרית שמע ומן התפלה שנאמר בשבתך בביתך פרט לעסוקים במצות". ושם בהלכה ב: "אמר רבי יהודה פעם אחת הייתי מהלך אחר רבי עקיבא ואחר רבי אלעזר בן עזריה והגיע זמן קרית שמע כמדומה אני שנתיאשו מלקרות אלא שהיו עסוקין בצרכי צבור קריתי ושניתי ואחר כך התחילו הן וכבר נראת חמה על ראשי ההרים".
ולמה לא נשמטו אחד אחד או עשרה עשרה לקרא ולהתפלל, כדין במסכת ברכות דף יח ע"א: "היו שנים - זה משמר וזה קורא, וזה משמר וזה קורא"?
אלא שרק בעומדים בשורה לנחם את האבל אמרו (מסכת ברכות דף יט ע"ב) שהפנימיים שרואים פני האבל פטורים, והחיצונים שאינם רואים פני האבל חייבים בקריאת שמע, ודוקא במקומם כדברי הרמב"ם (הלכות קריאת שמע ד, ו) כי יכולים הם לקרא בצינעה בלא לפגום בכבוד מעמד התנחומים. וכן בנושאי המיטה שנו בתחילת פרק ג': "ואת שאין למטה צורך בהן חייבין". אך בשמחת חתן וכלה מצוּוִים ונצרכים כולם לשמחו.
