סקר
האם אתה לומד דף יומי עם רש"י?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "תרי תנאי אליבא ד..."; "אמוראי נינהו ואליבא ד..."

ברכות ג ע"א


קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר! - תרי תנאי אליבא דרבי מאיר.
קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר! -
תרי תנאי אליבא דרבי אליעזר.
ואיבעית אימא: רישא לאו רבי אליעזר היא.

1.
זוהי תופעה מקובלת בש"ס שאם יש סתירה לגבי דבריו של חכם מסויים ניתן ליישב ולומר שכל מימרא נאמרה על ידי תלמיד אחר שלו.

2.
ספר הכריתות לשון למודים שער ג:

כד. כמו שאנו אומרים תרי תנאי ואליבא דפלוני תנא כך אנו אומרים תרי אמוראי ואליבא דפלוני אמורא, תרי אמוראי ואליבא דר' יוחנן, תרי אמוראי ואליבא דרב:

כלומר, הביטוי "תרי תנאי אליבא ד..." מתאים גם לגבי תנאים וגם לגבי אמוראים.

2.1
וקצת קשה, שהרי הביטוי "תרי אמוראי אליבא..." - מופע יחידאי בש"ס ובמשמעות ממש הפוכה:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נז עמוד א:

הא קמ"ל, דפליגי תרי אמוראי אטעמא דנפשייהו, ולא פליגי תרי אמוראי אליבא דחד אמורא.

2.2
אמנם כעיקרון מופיעות מחלוקות אמוראים אודות דברי רבם, אולם לא בניסוח זהה של "תרי אמוראי אליבא...", אלא בניסוח:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב עמוד:

... ורבי יוחנן אמר: אין הלכה כרבי יהודה. - ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא מדמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה, שמע מינה כרבי יהודה סבירא ליה! - אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן.

3.
הליכות עולם שער שני פרק ב: [הוא מביא דוגמא מסוגייתנו]

לה. זימנין כשמקשה על תנא מדידיה אדידיה מתרץ הא דידיה הא דרביה כלומר חדא סברא דנפשיה וחדא סברא דרביה וליה לא סבירא ליה וזה תמצא בהרבה מקומות. ולפעמים מתרץ על כי האי קושיא תרי תנאי ואליבא דרבי פלוני כמו [תרי תנאי ואליבא דרבי מאיר] תרי תנאי ואליבא דר' אליעזר בריש ברכות וכן בכוליה גמרא
ורוצה לומר דחד אמר הכי אמר מר וחד אמר דלאו הכי אמר מר אלא הכי, וכמו שמצינו תרי תנאי ואליבא דר' פלוני כך מצינו תרי אמוראי ואליבא דפלוני כמו תרי אמוראי ואליבא דר' יוחנן ובהרבה מקומות.

ואי לא דמסתפינא אמינא דכל כהאי גוונא לא משקר חד מינייהו
אלא שמעו מרבן ומשכחת לה דמעיקרא אמר הכי ושוב חזר בו
האחד שמע החזרה והאחד לא שמע,
וסעד לזה במסכת ביצה באין צדין [ביצה דף כד] דפליגי התם לוי ורב ואמר רב לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת דאנא ולוי הוה יתבינן קמיה דרבי כי אמרה רבי להא שמעתתא באורתא אמר מותרין באכילה ובצפרא אמר מותרין לקבל אנא דהואי בי מדרשא ושמעתיה הדרי בי וקבלתי לוי דלא הוה בי מדרשא לא שמע ולא הדר ביה.

הוא מסביר ששתי המימרות נכונות ואת שתיהן אמר אותו התנא שעל דבריו נחלקו. אלא אותו תנא אמר דבר אחד בזמן מסויים [בצעירותו] ואחר זמן חזר בו [בזקנותו], וכל אחד מתלמידיו שמע ממנו [מרבו] בפעם אחרת.

3.1

אלא שלא נראה כן מדברי רש"י ז"ל בפרק אף על פי [כתובות דף נז] גבי הא דאמרינן התם ניחא לן לומר דפליגי תרי אמוראי ואליבא דנפשייהו ולא דפליגי תרי אמוראי ואליבא דחד אמורא,
וכתב רש"י ז"ל וז"ל דכי פליגי תרי אליבא דחד מר אמר הכי אמר פלוני ומר אמר הכי אמר פלוני חד מינייהו קא משקר אבל כי פליגי אליבא דנפשייהו בדין או באיסור והיתר כל חד וחד אמר הכי מסתבר טעמא ואין כאן שקר דכל חד וחד סברא דנפשיה קאמר מר יהיב טעמא להיתרא ומר יהיב טעמא לאיסורא אלו ואלו דברי אלהים חיים
זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא שהטעם מתהפך לפי שנוי הדברים בשנוי מעט, כל אלו דברי רש"י ז"ל:

הוא מסתמך על דברי רש"י במסכת כתובות שבאמת מדובר בפשטות שאחד מהאמוראים כלל לא דייק בדברי רבו ואפילו "קא משקר" [?]. ראוי לשים לב! רש"י מדבר על שני אמוראים ולא על שני תנאים,.

4.

הליכות עולם שער חמישי פרק ג:

כ. כל היכא דפליגי תרי תנאי אליבא דחד במשנה אחת הלכה כתנא בתרא, שהראשון היה בנערותו והשני היה בזקנותו, וכן אומר הכריתות, בפ"ג דכלאים תנן התם ר' מאיר אומר בשם ר' ישמעאל כל שלשה דלועין לבית סאה וכו' רבי יוסף בן החוטף אומר בשם רבי ישמעאל כל שלשה דלועין לבית כור, וגרסינן עלה בירושלמי אמר רבי אסי בר בון בוא וראה מה בין תחלת ר' (יוסף) [ישמעאל] לסופו שתחלתו בית סאה וסופו בית כור, פירוש מה ששנה לרבי מאיר היה בתחלת ימיו ולרבי יוסף בסוף ימיו:

מדבריו בקטע זה משמע כהסבר הראשון בדבריו בסעיף 3. כאן הוא מסיק, שמכיון שמדובר בשתי תקופות שונות שהתנא מסר לתלמידיו, ממילא ברור שהלכה תהיה כדבריו האחרונים, ומזה נובע שההלכה תהיה כתנא הצעיר יותר, שכנראה הוא זה ששמע את רבו לעת זקנותו של רבו! [מכאן שיש חשיבות רבה בידיעת תולדות חכמים – "סדר הדורות"

5.
מחלוקת פרשנים האם את התרוץ של "תרי תנאי אליבא ד..." אפשר לכל אחד לתרץ כך קושיות שונות, או שמא רק במקומות שהש"ס עושה זאת.

6.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרמד:

תרי תנאי ואליבא דרבי פלוני, אין קפידא כלל לתרץ כן מסברא דנפשין דהא אשכחן להתוס' ז"ל בפ"ק דברכות דף ט' א' ד"ה לעולם שתירצו כן מדעת עצמם לחד תירוצא והובא ברא"ש שם
וכן ראיתי אליהם בפרק כל התדיר זבחים דף צ"א ב' סד"ה הא ר"י ובפרק המפלת נידה דף ל' א' ד"ה ש"מ יע"ש ואף על גב דבנזיר פרק כ"ג [נזיר דף מ"ט ב' סד"ה ומשני] איתא שם דאין סברא לומר דתרי תנאי נינהו אליבא דר"ע מדלא משני כן הש"ס בהדיא וקבעו בעל שארית יוסף להלכה בנתיב המתרץ כלל ה' לא סיימוה קמיה דמר דאין זו אלא מדברי מהרי"ף כמו שתראה בסוף הדבור שם שכתוב לאמר כל זה מלשון מהרי"ף אך שיטת סתם התוספות היא כדכתיבנא והיא היא שיטת הר"ש על המשניות שהרי מצאתי אליו ז"ל ספ"ב דדמאי שתירץ כן גם הוא מסברא דנפשיה וכן תמצא לו עוד בפי"א דכלים משנה ו' ושם רפי"ד ופט"ז סמ"ד ובפרק ט' דטהרות מ"ד ובסוף פט"ז דאהלות ומיהו מצאתי להרדב"ז ז"ל בספר יקר תפארת פ"א מהלכות שמיטה ויובל שכתב וליכא לתרוצי דתרי תנאי ואליבא דר"א דא"כ לא הוה שתיק מיניה תלמודא ע"כ:

לפי שיטה אחת "אין קפידא כלל לתרץ כן מסברא דנפשין", כלומר, ניתן לתרץ סתירה שנראית ללומד בדברי החכמים [נראה שהכוונה שכך מותר לראשונים ליישב "סתירות" בדברי חכמי הגמרא [תנאים? אמוראים?]

ושיטה שניה: אין לומר כן "מדלא משני כן הש"ס בהדיא".

7.
ונראה: לפי השיטה הראשונה ניתן לומר שכביכול אין עריכה אחת – כללית וסופית - לש"ס, ולכן ייתכן שנוצרו "סתירות" בדברי חכמים, ואפשר ליישבם בתקופה מאוחרת יותר על ידי קביעה ש"תרי תנאי נינהו..." [אבל קשה לומר כך על המשניות].

7.1
לפי השיטה השניה: אם הגמרא לא אמרה "תרי תנאי" משמע של"עורך הגמרא" [וגם ל"עורך המשנה"] הסתירה היתה ידועה, וכשאמר "תרי תנאי..." הוא ידע זאת מבחינת ידיעה עובדתית, ולכן כשלא נאמר כך על ידי הגמרא באופן מפורש, הרי שהיה ברור ל"עורך הש"ס" שאין כאן סתירה ויש למצוא הסבר אחר לסתירה שנראית ללומד.

8.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרס:

תרי תנאי ואליבא דרבי פלוני, מצינו בגמרא דמגילה פ"ק [מגילה דף י' ב'] דמתרץ תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל בר' יוסי אף על גב דבתרוייהו לא הוזכר שום תנא אחר משום ר' ישמעאל בר' יוסי אלא בב' הברייתות דסתרי אהדדי מדכר ליה להדיא
וכן בריש תענית דף ד' ב' מצינו דמשני תרי תנאי אליבא דר' יהודה אף דלא הוזכר שום תנא אחרינא שאמר משמיה דר' יהודה והא עדיפא מקמייתא דעבדינן התרי תנאי ממתני' לברייתא
וכן בשלהי הנשרפין [סנהדרין דף פ"ד א'] איתא תו תרי תנאי ואליבא דר"ע מתני' ר' שמעון ואליבא דר"ע ברייתא רבנן ואליבא דר' עקיבא ע"כ וע"ש פירוש רש"י נמצינו למדין גם מזאת דבין משנה לברייתא עבדינן התרי תנאי

ומעתה יש לתמוה על הגר"ש בעל הכריתות שבלשון לימודים שער ב' סי' כ"ו כתב דלכך לא אמרו בההיא דתמורה דמייתי התם תרי תנאי ואליבא דר' יהודה משום דלא הוזכר תנא שאמר משום ר' יהודה לא במשנה ולא בברייתא אלא סתמא
ועוד דלא שייך כי האי לישנא בין משנה וברייתא רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו ע"כ והוא פלא דאישתמיטו מיניה דגאון הני סוגיי ברירי דאייתינא
וכבר הושג מהר"ב בעל הליכות אלי כלל תשי"ד מדוכתי אחריני יע"ש
ומצאתי להרב רבינו שמשון ז"ל בסוף פ"ב דמסכת דמאי דקאמר תרי תנאי אליבא דר' מאיר ממשנה לתוספתא וכן תמצא אליו עוד בפרק ט"ז דמסכת כלים סוף משנה ד' דקאמר עוד הכי ממשנה לתוספתא וכן כתב עוד בסוף פרק י"ז דמסכת אהלות ובפרק י"א דכלים משנה ו' ושם ריש פרק י"ד ובפ"ט דמסכת טהרות משנה ד':

כאן הוא מוסיף שיש מחלוקת אם את הכלל של "תרי תנאי אליבא ד..." אומרים רק במשניות או גם במשנה וברייתא. ונראה שתלוי בהסברים לעיל בסעיף 7

9.
הערה: לפעמים מיישבים סתירה בין שתי דעות המיוחסות לאותו חכם על ידי קביעה, שהיו שני חכמים בעלי אותו שם. התוס' עצמם [יבמות דף קד] אומרים שהיו שני חכמים בשם רבי ישמעאל ["רבי ישמעאל" ה"רגיל" הוא תנא בדור השלישי – חברו של רבי עקיבא]
וראה ב"אטלס עץ חיים", כרך ד, עמוד 241, שמביא כמה חכמים בשם "רבי ישמעאל" [ גם תנאים וגם אמוראים].

10.
ונראה להסביר: כאשר הגמרא אומרת "תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל" הרי שהכוונה הפשוטה היא שיש מחלוקת עובדתית-הסטורית מה אמר רבי ישמעאל עצמו, וכל תלמיד מוסר גירסא שונה. אולם דעת רבי ישמעאל נחשבת כדעה אחת [לעניין "הלכה כרבי עקיבא מחברו" –רק כנגד חכם יחיד].

10.1
כמו כן אם נמצא מקור אחר התומך באחת השיטות הרי שיתברר מהי הגירסא הנכונה, ויתכן שדי יהיה בזה בכדי להכריע כאותה דעה. [ואפשר עדיין לחלוק ולהסביר שכוונת הביטוי שמדובר באמת בשני חכמים שונים מבית מדרשו של רבי ישמעאל שמסכימים בהלכה בסיסית משותפת וחלוקים בפרטים...]

10.2
אולם, אם נאמר, שהיו שני חכמים בשם רבי ישמעאל, הרי שיש כאן שתי דעות עצמאיות/חולקות, וגם אם נמצא מקור התואם לדעה אחת אין בזה כדי לבטל את הדעה השניה [של רבי ישמעאל, מספר 2] מבחינה עובדתית הסטורית, אם כי להלכה לא יהיה שינוי כי יהיה כאן רוב לאחד הצדדים.

10.3
השאלה הזאת דומה לשאלה הבאה: כאשר הגמרא אומרת "אמר רב... אמר רב..." [דוגמא: "אמר רב יהודה אמר רב"] ואנחנו מוצאים קושיה על המימרא, נשאלת השאלה: על מי הקושיה, על החכם המוקדם [על "רב" בדוגמא לעיל], או על התלמיד- החכם המאוחר [רב יהודה בדוגמא לעיל].

10.4
סוגיה חשובה היא במנחות דף נה:

בגמרא:

אלא פשיטא דאיכא כהן, רישא דליכא כהן, סיפא דאיכא כהן? אין, רישא דליכא כהן, סיפא דאיכא כהן.
אמר רב פפא, שמע מינה: דחקינן ומוקמינן מתני' בתרי טעמי ולא מוקמינן בתרי תנאי.

רב פפא קובע כלל: עדיף לדחוק ולהעמיד 2 חלקי משנה בשתי אוקימתות כדי של תהיה סתירה בין שני החלקים ולא להעמיד כל חלק מהמשנה לפי תנא אחר. העמדת כל חלק כתנא אחר הגיונית יותר מפני שמחלוקת התנאים בין כך כבר קיימת [באותה סוגיה - במנחות] במקום אחר [ולא מדובר שהמחלוקת תיווצר במשנה המדוברת עקב העמדת שני חלקיה במחלוקת תנאים].
ויש להבהיר: הביטוי "טעמי" הכוונה ל"אוקימתא", כלומר, שמדובר במקרה מסויים שהדין המדובר הוא דווקא במקרה זה, ולכן הדין שונה במקרה אחר. כללו של רב פפא נראה הגיוני מפני שהוא כלל פרשני וגורם ל"מיעוט" מחלוקות. כמו כן יש להדגיש שבמימרא של רב פפא מודגש שכלל זה נכון אפילו שהעמדת 2 חלקי המשנה בשתי אוקימתות הוא "דחוק" [כנראה בגלל שאין רמז בטקסט המשנה לאוקימתא זו].

11.
כנראה שדבר זה שנוי במחלוקת שיטתית של אמוראים:
ראה ראשי הפרקים לדיון בזה מהספר "בית אהרן", כרך ג, עמוד תקלז ואילך.

אוקימתא בתרי תנאי וחד טעמא או בחד תנא ותרי טעמי
העמדת רישא וסיפא של משנה או ברייתא אליבא דשני תנאים וטעם אחד, או בשני עניינים וטעמים שונים וכתנא אחד.

התוכן:
א. מקור הסוגיא בשבת פ"ו ע"א. ישוב סתירת דרמב"ם דמוקי שם כחד תנא ובמקום אחר בתרי תנאי. וכן סתירת הרא"ש בזה. ישוב דעת רבנו חננאל בשיטת ר' יוחנן דמוקים כחד תנא בשבת פ"ו ע"ב.
ב. בירור טעמיו דר' יוחנן דמוקי בתרי תנאי בהרבה מקומות בש"ס. ושיטת רב דמוקי כחד תנא בכמה מקימות בש"ס.
ג. יישוב פסק הרמב"ם בקדושין ס"ג כר' ינאי דמוקי בחד תנא ותרי טעמי, וראיה דהיכא דהלשון דחוק לאוקמי אפילו בחד תנא וחד טעמא, ניחא טפי לאוקמי בתרי טעמי.
ד. בירור שיטת רב אשי בסוגיות פסחים צ"ח ע"א; חולין ק"ג ע"א, ופ"ג ע"א, וישוב פסקי הרמב"ם בזה. וכן דעת רב יוסף בחולין פ"ג ושאר מקומות .
ה. טעמיה דרבא דמוקי כחד תנא ביבמות י"ג ע"א, מנחות צ"ה ע"א; כתובות ע"ה ע"ב; ב"ק מ"ח ע"ב, וישובי פסקי הרמב"ם.
ו. טעמים של רבא דמוקי כתרי תנאי בעירובין ל"ד ע"ב; ע"ז מ"ג ע"א; וחולין ט"ז ע"א וישוב פסקי הרמב"ם שם.
ז. שיטת רב פפא דמוקי כחד תנא במנחות דף נ"ה ע"א, וביאור לדעת ר' יוחנן דמצי סבר הכי בסוגיא שם.
ח. אוקימתא בתרי טעמי מתי הוי שינויא דחיקא, ישוב על פרש"י ב"ק מ"ג ע"א.
ט. רשימת האמוראים שסותרים דבריהם, ושאר האמוראים שהולכים בשיטה אחת.
י. כללים וסכומים

בסעיף ז מביא את שיטת רב פפא בסוגייה במנחות. ושם הוא מציין לשני פירושים לגבי האפשרות של "תרי תנאי".

12.
ראה בהרחבה בספר [סופר, שמואל בנימין] "דברי סופרים", כרך א', עמוד 80 ואילך. ובספר "מר קשישא", עמוד רל דן באם העקרונות השונים שהועלו לעיל שייכים לומר גם בדברי הפוסקים [כגון, בדברי הרא"ש כשנמצא סתירות בפסקיו השונים ובין ספריו השונים]

13.
בסוגייתנו, הגמרא מוסיפה "ואיבעית אימא..." שלפי זה אין כלל סתירה בדברי רבי אליעזר. זה מתאים להסבר שהביטוי "תרי תנאי" לא מתכוון למציאות הסטורית, שהיה ידוע ל"עורך הגמרא" שהיו שני תנאים ששמעו מרבי אליעזר - או שאחד טעה או ששמעו בזמנים שונים – כפי שהסברנו לעיל בכל הקטעים הקודמים.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר