קריאת שמע סמוך למטתו
ברכות ד ע"ב
"אמר מר: קורא קריאת שמע ומתפלל. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? - זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית. רבי יהושע בן לוי אומר: תפלות באמצע תקנום".
למרות שקיים כלל שהלכה כרבי יהושע בן לוי כנגד רבי יוחנן, כאן פסקו הפוסקים כרבי יוחנן שכן הגמרא קבעה שיש סיוע לדבריו בברייתא.
ולמה אמרו שהברייתא רק מסייעת לו מעט, ולא אמרו "תיובתא דרבי יהושע בן לוי"?
משום שניתן לתרץ שלשון "קורא קריאת שמע ומתפלל" אינו מורה על סדר האמירה, אלא על סדר החשיבות בלבד. שכן למרות שאמרה הגמרא בסמוך שברייתא זו היא כדעת האומר תפילת ערבית חובה, מכל מקום קריאת שמע מהתורה, ותפילה מדרבנן.
עוד יש לומר, שטעמו של רבי יהושע בן לוי מבואר הרי בגמרא: "רבי יהושע בן לוי סבר: מקיש שכיבה לקימה - מה קימה קריאת שמע סמוך למטתו, אף שכיבה נמי קריאת שמע סמוך למטתו". וכיון שאמרו בסוף העמוד: "אמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, מצוה לקרותו על מטתו", הרי שיתכן שרבי יהושע בן לוי לשיטתו אינו חולק על רבי יוחנן בעיקר קריאת שמע, ולדעתו יוצאים ידי חובת "סמוך למטתו" בקריאת שמע שעל המטה.
