צדיק בן רשע, או צדיק שאינו גמור?
ברכות ז ע"א
"ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: שלשה דברים בקש משה מלפני הקדוש ברוך הוא ונתן לו... בקש להודיעו דרכיו של הקדוש ברוך הוא ונתן לו, שנאמר: (שמות ל"ג) הודיעני נא את דרכיך; אמר לפניו: רבונו של עולם! מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו? אמר לו: משה, צדיק וטוב לו - צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו - צדיק בן רשע, רשע וטוב לו - רשע בן צדיק, רשע ורע לו - רשע בן רשע.
אמר מר: צדיק וטוב לו - צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו - צדיק בן רשע. איני?! והא כתיב: (שמות ל"ד) פקד עון אבות על בנים, וכתיב: (דברים כ"ד) ובנים לא יומתו על אבות ורמינן קראי אהדדי ומשנינן: לא קשיא, הא - כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, הא - כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם! אלא, הכי קאמר ליה: צדיק וטוב לו - צדיק גמור, צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו - רשע שאינו גמור, רשע ורע לו - רשע גמור".
אמרו במסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק כב:
"רבי יוסי אומר צדיק וטוב לו צדיק ורע לו. רשע וטוב לו רשע ורע לו. צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק שמעשיו טובים ומעשה אבותיו טובים. אבותיו זכו לו לאכול בעולם הזה והוא זכה לעצמו לאכול לעולם הבא. צדיק ורע לו צדיק בן רשע שמעשיו טובים ואין מעשה אבותיו טובים. אבותיו לא זכו לו לאכול בעולם הזה והוא זכה לעצמו לאכול לחיי העולם הבא...
רבי עקיבא אומר צדיק ורע לו צדיק וטוב לו. רשע וטוב לו רשע ורע לו. צדיק וטוב לו צפוי היה שלא נטלו נכסים מזה מפני שיכול לעמוד בצדקו אבל אין נוטלין ממנו נכסים כדי שיהא צדיק שלם. צדיק ורע לו צפוי היה שלא נטלו נכסים מזה אבל נוטלין ממנו נכסים כדי שיהא צדיק שלם...".
דעת רבי יוסי היא כמו שהביא רבי יוחנן משמו בגמרא. ומסקנת הגמרא היא כרבי עקיבא.
וכרבי עקיבא אמר גם רבי אלעזר ברבי צדוק במסכת קידושין דף מ ע"ב:
"למה צדיקים נמשלים בעולם הזה? לאילן שכולו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה, נקצץ נופו - כולו עומד במקום טהרה, כך הקב"ה מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה, כדי שיירשו העולם הבא, שנאמר: (איוב ח, ז) וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד; ולמה רשעים דומים בעולם הזה? לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה, נקצץ נופו - כולו עומד במקום טומאה, כך הקב"ה משפיע להן טובה לרשעים בעולם הזה, כדי לטורדן ולהורישן למדריגה התחתונה, שנאמר: (משלי יד, יב; טז, כה) יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת".
קושיית הגמרא על דברי רבי יוסי כך היא: אמנם פסוק מפורש הוא שהקב"ה פוקד עון אבות על בנים. אך מצד שני כתיב: ובנים לא יומתו על אבות (ובכלל זה כל עונש, כמבואר בסוגיה במסכת סנהדרין דף כז ע"ב). והסקנו שכאשר אין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אין נענשים בעון אבות. לפיכך לא יתכן שצדיק בן רשע יהיה רע לו, שהרי אינו אוחז מעשה אבותיו בידיו! ומסיקה הגמרא שצדיק ורע לו הוא בהכרח צדיק שאינו גמור, כי צדיק גמור ודאי טוב לו.
לפיכך מסקנת הגמרא מסכימה לכלל שהיא עצמה הביאה בקושיה – שכשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם מתקיים הכתוב פקד עון אבות על בנים, וקיימת אפשרות שבנים יענשו בעון אבותם. (עוד, בקישור זה).
יתכן היה לומר שרבי יוסי ורבי עקיבא חולקים לגמרי, ואינם סוברים זה את חילוקו של זה. אך על כך קשה:
א) וכי יתכן שרבי יוסי ורבי יוחנן לא העלו על דעתם את קושיית הגמרא שלא יתכן שייענש אדם בהיותו צדיק גמור?
ב) כתוב בפרשת ואתחנן: (דברים ז)
(ח) כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם.
(ט) וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר.
(י) וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ.
הכיצד מבואר בפסוקים ח' וט' ששכר הבנים הוא בזכות האבות גם כשאין הבנים זכאים, והיינו כתירוץ "צדיק בן רשע". ואלו בפסוק י' מבואר כתירוץ "צדיק שאינו גמור". שהרשע יזכה לשכרו במהרה כדי להאבידו אחר כך, כמבואר בתרגום אונקלוס: "ומשלים לשנאוהי טבון דאנון עבדין קדמוהי בחייהון לאובודיהון לא מאחר עובד טב לשנאוהי טבון דאנון עבדין קדמוהי בחייהון משלם להון".
ג) אמרו במסכתות ראש השנה דף יח ע"א; ויבמות דף קה ע"א:
"רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים - חיה שיתין שנין. תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני שמונה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי. אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב ביה (שמואל א' ב) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים - לכו ועסקו בתורה וחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו".
בית עלי נענשו בעוון אבותם, ובכללם רבה ואביי אילולא הצטיינו בתורה ובגמילות חסדים. ולמה לא הקשתה הגמרא גם שם: "והא כתיב... ובנים לא יומתו על אבות"? והרי לא היו רשעים האוחזים במעשה אבותם בני עלי!
וכן אמרו בירושלמי מסכתות ראש השנה פרק ב ה"ה; וסנהדרין פרק א ה"ב:
"רבי חייה בר בא הוה קאים מצלי, עאל ר' כהנא וקם ליה מצלי מן אחוריי. מן דחסל רבי חייה בר בא מן צלותיה יתיב ליה דלא מיעבור קומוי. רב כהנא מאריך בצלותיה. מן דחסל רב כהנא, א"ל: הכין אתון נהיגין גביכון מצערין רברביכון?! א"ל רבי, אנא מדבית עלי, וכתיב על דבית עלי (שמואל א' ג, יד) אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם, בזבח ובמנחה אין מתכפר לו אבל מתכפר לו בתפילה".
ומדוע נצרך רב כהנא להאריך בתפילה כל כך פן יענש בעון אבותיו, וכי אוחז במעשיהם היה?
ד) וכן קשה על עשרת הרוגי מלכות שאמרו במדרש אלה אזכרה שנהרגו בעוון מכירת יוסף. הכיצד נענשו תנאים קדושים אלו בעוון אבות אבותיהם?
ה) וכן קשה במסכת מועד קטן דף כח ע"א:
"אמר רבא: חיי, בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא. דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא, ומר מצלי ואתי מיטרא. רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין - רבה חיה ארבעין, בי רב חסדא - שיתין הלולי, בי רבה - שיתין תיכלי. בי רב חסדא - סמידא לכלבי ולא מתבעי, בי רבה - נהמא דשערי לאינשי, ולא משתכח".
דברי רבא אלו הם שלא כמסקנת הגמרא שכל העונשים תלוים רק בחטאי החוטא, בין קל ובין חמור, ולא בחוב קדום התלוי בו מיום היוולדו – אם מחמת מזל, או עוון אבות, או גילגול. שכן ענין הגילגול הוא ענין צדיק בן רשע. כך כתבו השל"ה (פרשת יתרו דרך חיים תוכחת מוסר, מ), האר"י (שער הפסוקים תחילת ספר איוב), והאלשי"ך (בכמה מקומות), והרמח"ל (בספר קל"ח פתחי חכמה פתח פב; בספר דעת תבונות קסב-קסד; בספר כללים ראשונים כלל לד; ובספר אדיר במרום ח"ב מאמר ביאור ז' מלכין), והגר"א. וגם הרמב"ן רמז לכך.
ו) וכן במסכת מועד קטן דף טז ע"ב:
"אלמלי אתה שאול והוא דוד - איבדתי כמה דוד מפניו". ופירש רש"י כת"י: "אלמלא. אתה נולד במזל של שאול והוא נולד במזלך". ובדפוס: "אתה שאול - שנולדת במזלו. והוא דוד - שנולד במזל שלך".
הכיצד למסקת הגמרא עונשי צדיקים אלו תלויים במעשי אבותיהם?
ז) וכן במסכת תענית דף כה ע"א:
"רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא... אמר להו: דהוה יתיב עמי הקדוש ברוך הוא, ואמרי ליה: עד מתי אצטער בהאי עלמא? ואמר לי: אלעזר בני, ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא? אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני. אמרי לקמיה: כולי האי, ואפשר?!".
ח) גם קשה הכיצד מצינו לראשונים שהזכירו שצדיק ורע לו צדיק בין רשע, והלא סברה זו נדחתה בגמרא!
בספר הכוזרי מאמר ה, כא חתימת הספר:
"דיני האלהים בעבדיו ותלותם במה שתלאם הנביא עליו השלום, מן פוקד עון אבות על בנים לשונאיו ועושה חסד לאלפים לאוהביו, ושקול עון ועון עם עונש ועונש... ומה שיבא מן הצרות על דרך הבחינה והנסיון, ועל דרך הפרעון מעון שקדם, ועל דרך התמורה בעולם הזה, ועל דרך התמורה בעולם הבא, או בעבור עון אבות, ומה שיבא מן הטובות לזכות שקדם, או בעבור זכות אבות, או לבחינה ונסיון. והמזג הפנים האלה וזולתם ממה שדעתם עמוקה ואפשר שיגלה בחקירה ברוב הסבות, בצדיק ורע לו רשע וטוב לו".
וברמב"ן בספר תורת האדם שער הגמול אות קיח:
"א"ל הקב"ה למשה צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו רשע שאינו גמור, רשע ורע לו רשע גמור, וזה הענין על דרך שפירשנו למעלה בפרעון קצת העונות בעולם הזה לזכותו לגמרי, או להאבידו לעולם הבא, ולשון אחר אמרו בצדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע וכו' ".
אלא שהביאו המחברים שאף שמחלוקות בהלכה צריכות הכרע הלכה למעשה, מחלוקות באמונה ואגדה נותרות ועומדות, ואלו ואלו דברי אלהים חיים. וכגון מחלוקת זו שבהכרח דברי רבי יוסי ורבי עקיבא משלימים זה את זה.
שכן קושיית הגמרא הרי רק הוכיחה שלא יתכן צדיק גמור שייענש בעון אבותיו. אולם לאחר שחידשה הגמרא שצדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור, כבר יתכן גם החילוק הראשון, שצדיק ורע לו - צדיק בן רשע. אך לא בצדיק גמור, כי אם רק בצדיק שאינו גמור – שהקב"ה מדקדק עמו כאשר אוחז הוא במעשי אבותיו אף כחוט השערה בלבד.
ועשרת הרוגי מלכות היה בידיהם שמץ של חטאים בבחינת צדיק שאינו גמור.
חטאי רבי עקיבא מפורשים במסכת פסחים דף סט ע"א; ובמסכת סנהדרין דף סח ע"א. חטא רבי חנינא בן תרדיון במסכת עבודה זרה דף יח ע"א. חטא רשב"ג ורבי ישמעאל בגרסות שונות: במסכת שמחות פרק ח הלכה ח, במכילתא דרבי ישמעאל משפטים מס' דנזיקין פרשה יח, (ובמדרש אלה אזכרה, ובילקוט שמעוני משפטים רמז שמט), באליהו רבה פרשה כח, ובאבות דרבי נתן פרק לח.
וחטאים אלו אף שהיו כחוט השערה, די היה בהם שיהיו נחשבים לאוחזים מעשה אבותיהם.
כיצד, כגון רבי עקיבא שנענש במסכת פסחים דף סט ע"א על שדחה את דברי רבו רבי אליעזר בלשון לעג ושחוק, ובכך אפשר שהכשיר את הקרקע לנידויו בידי חכמי ישראל. וגם נענש במסכת סנהדרין דף סח ע"א על שהשתתף באותו נידוי. בחטאים אלו יש אבק דמיון למכירת יוסף והשלכתו לבור.
