סקר
האם אתה לומד דף יומי עם רש"י?






 

כניסה לחורבה / הרב הלל בן שלמה

ברכות ג ע"א-ע"ב


בגמרא מובאים שלושה טעמים שלא להיכנס לחורבה: מפני החשד, מפני המפולת ומפני המזיקים. לדברי הגמרא, הצורך בשלושת הטעמים הוא מכיוון שלפעמים הטעמים האחרים אינם שייכים. מכאן, שבמקרה ששלושת הטעמים אינם שייכים, מותר להיכנס לחורבה.
 

מפני חשד

לדברי הגמרא, כשיש שני אנשים כשרים, אין כל מקום לחשד, וגם בחורבה שעומדת לשדה, מקום שאין אשה מצויה, אין מקום לחשד. המשנה ברורה (סימן צ) כותב, שגם כשאשתו עמו אין מקום לחשד. הרמב"ם מביא דין זה בהלכות רוצח ושמירת נפש בתור דין של סכנה, וכן בהלכות תפילה כדין של תיקון המקום לתפילה, אך אינו מזכיר כלל את הטעם של חשד (אך השו"ע שם מביא זאת). ייתכן שההבאה לידי חשד אסורה מצד "והייתם נקיים...", והיא אינה שווה בכל אדם. ייתכן להשוות את הדינים הללו לדיני ייחוד, ובחורבה פתוחה אין לחשוש לכך.

יש מקום לומר, כי כשם שבשדה אין מקום לחשד, שאשה פרוצה אינה מצויה שם, כך גם בתוך יישוב דתי (ואולי גם שכונה דתית בתוך העיר), אין מקום לחשד.
 

מפני המפולת

סכנת המפולת קיימת כל זמן שאין מדובר בחורבה "חדתי". מהי חורבה חדשה? ייתכן שכל מקום נטוש שלא גרים בו נחשב לחורבה, ועל כן יש מי שסובר שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר (ואולי ההבדל בין הטעמים "שאיה יוכת שער" ו"ביתא מיתב יתיב" הוא אם חוששים למזיקים או למפולת, ופסיקת הרמב"ם היא שחוששים רק למפולת ואינו מזכיר את החשש למזיקים, כדרכו). רבי יהודה החסיד בצוואתו הזהיר מלגור בבית שלא גרו בו שבע שנים, ובפשטות החשש הוא מפני מזיקים. אמנם, בבית המקדש אנו מוצאים שהיו נכנסים לעליית קדש הקדשים על מנת לתקן אחת לשבע שנים (כך היא פסיקת הרמב"ם ויש עוד דעות בגמרא), ומסתבר שבמקום שלא גרו בו שבע שנים יש לחשוש לסכנת מפולת. אמנם, מקום שנמצאים בו באופן תדיר, לא מסתבר שיש לחשוש בו למפולת אם לא ידועה לנו סכנה מיוחדת במקום (וכך נלע"ד לגבי המקום ביצהר המכונה 'קבר השייח').

יש שכתבו שלצורך מצוה מותר לאדם לסכן את עצמו, וזו כוונת רבי טרפון שסיכן עצמו מפני הליסטים (פירוש תפארת ישראל ברכות א,ג), בדומה לרבי עקיבא בעירובין שסמך על שומר בית האסורים וסיכן עצמו ליטול ידים במעט המים שהיו שם – ומביא כן הפתחי תשובה יו"ד קנז; ובהקשר של דברי הרמב"ם על כניסה לחורבה הדבר מובא גם בשו"ת משפט כהן סימן קמג.

בגמרא בתענית נזכר לגבי נחום איש גמזו ועל אמוראים שנכנסו לבית רעוע להוציא כלים משם, ולאחר שיצאו הבית נפל. ייתכן שיש לבאר את ההיתר לכניסתם על פי המבואר שלצורך פרנסה מותר לאדם להסתכן כמובא בספרי על הפסוק "ואליו הוא נושא את נפשו".
 

מפני המזיקים

לדברי הגמרא במקומם של המזיקים יש לחשוש אף בכניסה בשניים. נראה לכאורה להבין, שחורבה היא מקום בו המזיקים מצויים. אולם לדברי התוספות (ג,ב ד"ה במקומן), דווקא כשידוע שיש שם מזיקים יש לחשוש, אך אם אין ידוע שיש שם מזיקים, אין לחשוש. מכל מקום, יש מקום להבין כי דברים אלו נאמרים דווקא לפי התירוץ הראשון בגמרא. אבל לפי התירוץ השני "לעולם בחד", בשניים אין מקום לחשוש למזיקים כלל.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר