החזרת הפנים
ברכות ח ע"א
"אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי מנחם אמר רבי אמי: מאי דכתיב? – (ישעיהו א') ועוזבי ה' יכלו - זה המניח ספר תורה ויוצא. ...
רב ששת מהדר אפיה וגריס, אמר: אנן בדידן ואינהו בדידהו".
מה מוסיף לענינינו המידע שמספרת הגמרא שרב ששת החזיר את פניו?
ענה התוספות: "והאי דקא מהדר אפיה – רבותא משמע, אף על גב דמהדר אפיה שנראה כמניח ספר תורה, שפיר דמי".
ולאיזה צורך כלל החזיר רב ששת את פניו?
ממשיך התוספות: "והאי דאהדר אפיה כדי שיכוון גרסתו".
אך קשה, הרי רב ששת היה סגי נהור, ומה איכפת לו לאיזה צד מכוונות פניו?
ואולי גם כסגי נהור רגיל היה רב ששת להפנות את פניו לכיוון האדם הדובר אליו, ובהפנותו את פניו היה מזכיר לעצמו שעתה עסוק הוא בענין אחר.
עוד ניתן לבאר, שאמרו במסכת דרך ארץ פרק ד הלכה ה:
"לא יהא אדם ער בין הישנים, ולא ישן בין הערים, ולא בוכה בין השוחקים, ולא שוחק בין הבוכים, ולא יושב בין העומדים, ולא עומד בין היושבים, ולא קורא בין השונים, ולא שונה בין הקורים. כללו של דבר, לא ישנה אדם מדעת הבריות".
והלא זהו בדיוק מה שעשה רב ששת, כדברי רש"י: "מהדר אפיה וגריס - משנתו, כשקורין בספר תורה".
לכן נצרך רב ששת להפנות את פניו, להראות שאיננו "בין הקורין" אלא משתייך לחבורה אחרת. וכפי שהסביר במפורש: "אנן בדידן ואינהו בדידהו".
וכך שנינו במפורש, במסכת פסחים דף פו ע"א:
"משנה. שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד - אלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין, ואלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין, והמיחם באמצע.
כשהשמש עומד למזוג - קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל.
והכלה הופכת את פניה ואוכלת".
ופירש רש"י:
"אלו הופכין פניהן אילך - אינן צריכין להסב אלו כנגד אלו להיות נראין כחבורה אחת, אלא רשאין להפוך פניהם אלו אילך ואלו אילך, ואפילו נראין כשתי חבורות לא איכפת לן, כדיליף בגמרא שהפסח נאכל אף בשתי בתים לשתי חבורות".
ועל גמרא בע"ב ביאר רש"י:
"כלה הופכת פניה תנן - ואין דרך האיש להפוך פניו".
כלומר, שככלל, כל חבורה מוגדרת באנשים המפנים את פניהם זה לזה. וכאשר רוצה אדם להראות שאין הוא שייך לאותה קבוצה, הריהו מחזיר את פניו מהם. ורק הכלה בלבד רשאית להפוך את פניה לכיוון אחר משום שהיא מתביישת, ואין בכך להוציאה מכלל החבורה.
כמו כן אמר אביי לעיל, במסכת ברכות דף ו ע"ב:
"לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא, אבל מהדר אפיה לבי כנישתא - לית לן בה".
כיון שמפנה הוא את פניו לבית הכנסת מראה הוא בכך שיש לו חלק במניין המתפללים.
וכן היתה דרכם של חכמים, שכאשר לא היו מסכימים לדברי חכם אחר או למעשיו, היו מפנים ממנו את פניהם להראות שאין להם חלק והסכמה בכך.
במסכת שבת דף קכב ע"ב:
"שמואל איקלע לבי אבין תורן, אתא ההוא נכרי אדליק שרגא. אהדרינהו שמואל לאפיה. {סובב את פניו מהנר}. כיון דחזא דאייתי שטר וקא קרי, אמר: אדעתא דנפשיה הוא דאדליק. אהדרינהו איהו לאפיה גבי שרגא" {החזיר שוב את פניו לעבר הנר}.
במסכת עירובין דף צד ע"א:
"אהדרינהו רב לאפיה. אמר להו שמואל: אי קפיד אבא... מאי טעמא אהדרינהו לאפיה? - דלא נימרו כשמואל סבירא ליה".
במסכת קידושין דף כט ע"ב:
"אהדרינהו לאפיה מיניה, א"ל: חזי, דלא חזית להו לאפי עד דנסבת. רב הונא לטעמיה, דאמר: בן עשרים שנה ולא נשא אשה - כל ימיו בעבירה".
