ברכת השכיבנו בבוקר / הרב הלל בן שלמה

ברכות ט ע"א

בגמרא מובאים דברי רבי זירא שלא לומר השכיבנו, במקרה שקורא קריאת שמע של ערבית בשעה מאוחרת מאוד. רש"י (ד"ה ובלבד) מפרש את דברי רבי זירא כמתייחסים לאדם הקורא קריאת שמע סמוך לעלות השחר, שבשעה זו כבר אין זו שעת תחילת השכיבה, אלא סוף השכיבה. על פי המובא להלן בדברי רש"י (ד"ה או דילמא), הדבר מוסכם שזמן תחילת השכיבה הוא עד סוף האשמורה הראשונה כדברי רבי אליעזר. חכמים הסוברים שיש לקרוא את שמע עד חצות, סוברים כדעת רבן גמליאל, שיש לקרוא את שמע במשך כל זמן השכיבה ולא רק בתחילתה, אלא שהם עשו סייג לדבריהם. לפי דברים אלו יש לומר בדעת רש"י, שאחרי סוף האשמורה הראשונה, אין לומר השכיבנו. אמנם, כמה מהמפרשים (פני יהושע ד,א; צל"ח ג,א) כותבים, כי מדברי רש"י "סמוך לעלות השחר" משמע שבמהלך כל הלילה עד סמוך לעלות השחר זהו זמן תחילת שכיבה, ולהבנתם אנו סומכים על מיעוט קטן ביותר המתעכב לזמן זה; אך לא נתבאר בדבריהם מהו שיעור זה.

התוספות (ד"ה ובלבד) כותבים, שודאי עד עלות השחר זהו זמן השכיבה, ולדבריהם דברי רבי זירא נאמרו ביחס לדברי רשב"י בשם רבי עקיבא, המאפשר יציאת ידי חובת קריאת שמע של ערבית אחרי עלות השחר, שדווקא אז אין לומר השכיבנו, אבל עד עלות השחר יש לומר ברכה זו. כך גם מובאים בסידור רש"י (סימן קלג) דברי רבי זירא לאחר דברי רשב"י בשם רבי עקיבא (ולמרות שכן הוא גם בגמרא, מסתבר שהיה לו לפרש ולשנות אם דברי רבי זירא אינם נסובים על דבריו), וייתכן שניתן לבאר אף בדבריו "סמוך לעלות השחר", אחרי שכבר עלה השחר. וכך היא הפסיקה בדברי הראשונים ובשו"ע (או"ח רלה,ד).

בנוגע לזמן אכילת הפסח ראה בהרחבה בשערי היכל על מסכת זבחים בהוצאת מכון המקדש, סוף פרק חמישי.