אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח
ברכות יד ע"ב
"חוזר ואומר אמת, או אינו חוזר ואומר אמת?
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: חוזר ואומר אמת.
רבה אמר: אינו חוזר ואומר אמת.
ההוא דנחית קמיה דרבה, שמעיה רבה דאמר אמת אמת תרי זימני; אמר רבה: כל אמת אמת תפסיה להאי!".
וכי מה איכפת לו לרבה, שחוזרים וכופלים את המילה אמת?
ולמה דוקא לו, לרבה, כל כך חרה הדבר, עד שלעג לאותו שנהג לכפול מילת אמת כדעת חכם אחר, שהיה גדול וקדום!
אלא שאמרו בבראשית רבה פרשת בראשית פרשה ח, ה:
"אמר רבי סימון: בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראֹת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות. מהם אומרים אל יִבָּרֵא, ומהם אומרים יִבָּרֵא, הדא הוא דכתיב: (תהלים פה, יא) חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חסד אומר: יִבָּרֵא, שהוא גומל חסדים. ואמת אומר: אל יִבָּרֵא, שכולו שקרים. צדק אומר: יִבָּרֵא, שהוא עושה צדקות. שלום אומר: אל יִבָּרֵא, דכוליה קטטה. מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח, יב) וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים! מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך?! תעלה אמת מן הארץ! הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יב) אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח".
יְכוֹלֶת האדם רחוקה מהאפשרות להגיע לאמת השמימית והמוחלטת. לכן, לצורך בריאתו, נצרכה האמת לרדת לארץ, שיהיו בשר ודם אלו הקובעים אותה.
וכך אמרו במסכת בבא מציעא דף נט ע"ב:
"חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום!
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. מאי (דברים ל, יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג, ב) אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת".
וכן אמרו במסכת בבא מציעא דף פו ע"א:
"קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא: אם בהרת קודמת לשער לבן - טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת - טהור. ספק, הקדוש ברוך הוא אומר: טהור, וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא. ואמרי: מאן נוכח? - נוכח רבה בר נחמני. דאמר רבה בר נחמני: אני יחיד בנגעים, אני יחיד באהלות. שדרו שליחא בתריה... כי הוה קא ניחא נפשיה אמר: טהור, טהור. יצאת בת קול ואמרה: אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור, ויצאתה נשמתך בטהור".
הרי שדוקא ברבה נתקיים הפסוק: וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, שכילוד אשה צריך היה להכריע במחלוקת של מעלה. אמנם בו עצמו נתקיים גם הפסוק: אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, ויחד עם הכרעתו עלה בעצמו לגנזי מרומים, בעוד דברי אמיתתו בין שפתיו.
אצל רבה לא היו שתי אמיתות. האמת של מטה, היא היא גם האמת של מעלה.
