דיוק וחידוש ברש"י

מסכת ברכות דף טז

עמוד א

רש"י ד"ה אהלים לנחלים - כנחלים נטיו כאהלים נטע: אף [אהלים] - בתי מדרשות, אהלים לשון נטיעה נופלת בהם, שנאמר ויטע אהלי אפדנו (דניאל י"א):
מרש"י בד"ה אהלים וכו' נראה וכמו שתוס' גם הבין שרש"י סבר שאהלים שבפסוק כאהלים נטע ה' לזה כיוון רמי בר חנינא למה נסמכו אהלים - לנחלים, ומאחר ובפסוק זה הניקוד אהלים בקמ"ץ תחת הה"א ולא בחולם, מוכרח שהכוונה היא, לא לאוהל - אלא לבשמים, מלשון מור ואהלות (שיר השירים), וע"כ אומר תוס' שהכוונה שסמך אהלים לנחלים – היא, לפסוק הקודם, מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל: כנחלים נטיו וגו',
לכאורה בעיון ברש"י על התורה , אנו מוצאים שרש"י מפרש, אהלים – כתרגומו לשון בשמים, וכשרש"י אומר כתרגומו, הרי שמתכווין שזה הפירוש הנכון, ורש"י מביא גם את הפירוש שנטע שמים שמתוחים כאוהל ודוחה פירוש זה מאותו טעם שהסברנו בדברי תוס', ובהמשך רש"י עה"ת למרות שדחה פירוש זה, מפרש על המילים: נטע ה' – נטיעה מצינו באוהלים שנאמר ויטע אהלי אפדנו (וכמו שרש"י מביא גם כאן בגמרא),
על כן נראה שגם רש"י סבר כתוס' אלא שברש"י ד"ה אהלים לנחלים, מביא "כ"נחלים נטיו "כ"אהלים נטע, פירוש שפסוק זה נאמר בהמשך למדובר בפסוק הקודם , שאהליך יעקב הם כנחלים נטיו וכאהלים נטע ה', וכאן צריך לשים לב ללשון הפסוק שבנוי כך = כנחלים נטיו – כגנות עלי נהר – כאהלים נטע ה' וכו' לכאורה היה צריך להמשיך באותו לשון כאהלים נטועים, ובזה שממשיך נטע ה' בא לשייך זאת לאהלי יעקב שאותם נטע ה', ואכן רש"י היה צריך להסביר תוספת הסבר שגם על אוהל שייך לדמות עליו לשון נטיעה, כי הלשון נטיו המופי לגבי נחל מתאים גם לאוהל שנוטה ממקום למקום (ולא כבית), משא"כ נטיע שהיא מכה שורשים, וע"כ מוכיח רש"י מהפסוק ויטע אהלי אפנדו שייך לשון נטיעה ( והצורך הזה בלבד שרש"י מוסיף ראיה מפסוק אחר שבאוהל שייך לשון נטיעה מוכיח שבוודאי כאהלים נטע ה' לא מדובר בנטיעת אוהל, כי למה היה צ"ל ראיה ממקום אחר),
ולתוספת מתיקות הנוגע להמשך המאמר, שהנחל מוריד את הטומאה ומביא לטהרה וזה למעשה מחזיר את האדם למצבו הקודם, וזה גם הלשון נטיו = שהולך ממקום למקום, משא"כ נטיעה שהיא מצב חדש המכה שורשים ומעמיק יותר וזה דומה יותר למעלה מכף חובה למשהוא חדש שלא היה קודם – הכף זכות.

רש"י ד"ה סרכיה נקט - אין לטעות מכאן עד אמת ויציב ואינו צריך לחזור אלא לאמת, שהפרשה שגורה בפיו:
אפשר לפרש בזה שמאחר שהנפקא מינה בטעות בתפילה חשובה בעיקר בקריאת שמע שחיובא מדאורייתא, ומאחר ויש בפרשה ראשונה ושניה פסוקים מקבילים, ע"כ החשש שאם אינו יודע איפה אוחז חוזר לפר הראשון, אבל לאחר שעבר את הפסוק למען ירבו ימיכם הרי שמשיגרא דלישנא הוא ימשיך עד לסוף פרשת ציצית השייכת לקריאת שמע, ויסיים במילה "אמת", אבל לאחר מכן אם אדם תוהה היכן הוא אוחז בין קר"ש לשמו"ע חוזר למילה אמת.

רש"י ד"ה האומנין - שהם עסוקים במלאכתן בראש האילן או בראש הנדבך והגיע זמן קריאת שמע קורין לשם מיד:
רש"י מדגיש שקורין "מיד" ולא ימתינו לירידה לאחר מכן, כי מאחר שעסוקין במלאכתם עלולים לשכוח ויעבור זמנה משא"כ לגבי תפילה.

רש"י ד"ה מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה - דצלותא רחמי היא ובעי כוונה הלכך אין מתפללין בראש האילן ובראש הנדבך, דמסתפי דילמא נפלי, דאין יכולין לעמוד שם אלא על ידי הדחק ומחמת בעתותא לא מצי מכווני:
רש"י מביא כאן שהסיבה לכווין בתפילה היא, כי תפילה זה רחמי, יש לציין שלשון זה תפילה רחמי היא מופיע לגבי חיוב נשים בתפילה למרות שפטורים מקר"ש שהיא מדאורייתא כי הזמן גרמא.

רש"י ד"ה מעין שמונה עשרה - הביננו לדעת דרכיך כו' שכולל אחת עשרה ברכות בברכה אחת, ושלוש ראשונות ושלוש אחרונות כהלכתן:
יש גורסים כאן י"ב ברכות (או י"ג אם מחשיבים את ברכת המינים), ונראה לפרש שהכוונה י"א ברכות – בברכה אחת = שומע תפילה שכך מסתיימת תפילת הביננו, וזה הפירוש י"א ברכות שמוסיפים לברכה אחת שומע תפילה. (ובעמוד זה בהמשך ברש"י ד"ה וכוללין - שני ברכות באחת, שברכת הארץ ובנין ירושלים דומות: כאן הלשון ברש"י שני ברכות באחת ולא בברכה אחת, מפני שאלו ברכות הדומות). 
 

עמוד ב

רש"י  ד"ה אין עומדין עליהם בשורה - כשחוזרים מבית הקברות היו עושים שורות סביב האבל ומנחמין אותו, ואין שורה פחותה מעשרה:
לכאורה צ"ל מדוע רש"י מוסיף פרט זה דאין שורה פחות מעשרה, ועוד במקום שהדין הוא לשלילה ובדף י"ז במשנה שמסביר רש"י מה זה שורה לא כתב דין זה.

רש"י ד"ה נכוים בפושרים - כלומר: סבור הייתי שתבינו דבר ברמז מועט, שראיתם אותי סר מעליכם ליכנס לאנפילון:
רש"י נוקט כאן את השלב השני בהתחמקות של ר"א בכניסה לאנפילון, ולמעשה היה כאן שלשה שלבים = א.עלה לעליה, ב.נכנס לאנפילון, ג.נכנס לטרקלין, ונראה שע"כ רש"י מסביר זאת בדרך כלומר – סבור הייתי שתבינו ברמז מועט (ללא כוויה כלל) כשראיתם אותי סר מעליכם וזה בכניסתו לעליה, ולא הבנתם, והמשכתם אחרי ונכוותם בפושרים - זה בכניסה לאנפילון, ולבסוף נכוו בחמי חמין בכניסה לטרקלין.

רש"י ד"ה בפורינו – בגורלנו:
עיין במהרש"א שלכאורה לא הסתפק כ"כ בפירוש רש"י דמה הכוונה שיהיה בגורלנו שלום וכו' וע"כ מפרש שהכוונה פורינו מלשון מיטתנו, ונראה לפרש שרש"י לא נקט כאן גורלנו מלשון הגרלה ופור גרידה, אלא כוונתו גורל מלשון נחלה כמו בפסוק בתהילים קכ"ז הנה לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים שפירושו על נחלת הצדיקים, כי אכן מצינו כמה פעמים, גורל – נחלה – חלק – כמילים נרדפות, וכמו שאומרים בתפילה אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו.

רש"י ד"ה ותבא לפניך קורת נפשנו - כלומר ספוק צרכנו וקורת רוחנו:
קורת נפשנו פירוש מצב רוחינו הטוב, וזה יכול להיות גם ללא קשר למצב החומרי שהאדם נמצא בו, וע"כ רש"י אומר בלשון כלומר שיש לנו סיפוק צרכינו ולכן קורת רוחינו, כי קורת נפשנו היא הנפש הבהמית, ואם היה אומר קורת רוחנו בתפילתו אזי הכוונה יכלה להיות בדרך הרוחנית שאינה קשורה למצב החומרי.