|
טבילת בעל קרי - מהתורה או מדרבנן / הרב הלל בן שלמה
ברכות כא ע"ב - כב ע"ב
רבי יהושע בן לוי לומד את חיוב טבילתו של בעל קרי לפני לימוד תורה, מסמיכות הפסוקים "והודעתם לבניך ולבני בניך... יום אשר עמדת...": כשם שבהר סיני לא היו בעלי קריין, כך גם בכל לימוד תורה, יש איסור לבעלי קריין. אולם בהמשך הגמרא (כב,ב) מבואר, כי הדבר מוסכם שחיוב הטבילה לבעלי קריין הוא מתקנת עזרא; ומשתמע שהוא אינו מן התורה. בגמרא בבא קמא (פב,א), מובאת תקנה זו של עזרא (וניתן להבין מהקשר הדברים שם, שריב"ל הוא האומר זאת). כיצד ניתן ליישב דברים אלו עם דברי ריב"ל בסוגייתנו?
כמה מהראשונים מבארים, כי דרשתו של ריב"ל מהפסוקים אינה אלא אסמכתא (תוספות בבא קמא פב,ב ד"ה אתא); ומביאים ראיה לכך שאף לדעתו טבילה זו אינה אלא מדרבנן, על פי המובא בגמרא (כב,א), שהוא עצמו שואל מדוע טובלים בארבעים סאה ולא מסתפקים בנתינת תשעה קבים. אלא שבהו"א של הגמרא, נראה היה שריב"ל סובר שאיסור זה הוא מן התורה (רשב"א). ריב"ל בביאור הפסוקים רק בא להסביר, מדוע עזרא תיקן תקנה זו (מאירי). בשו"ת ראבי"ה (חלק א סימן קנא) הביא אפשרות זו, אך בכל זאת נשאר בצ"ע.
ייתכן לומר, כי ריב"ל אינו מקבל את המובא בגמרא להלן, שהדבר מוסכם שטבילה זו היא מתקנת עזרא, והוא אכן סובר שטבילה זו היא מן התורה (וייתכן שלהבנתו אף בנתינת תשעה קבין יוצאים ידי חובה, או שמא הוא לא התכוון לאפשרות של תשעה קבין, והגמרא שהסבירה דברים אלו בביאור דבריו "מה טיבן של טובלי שחרין", נקטה כן על פי הדעה המקובלת של שאר האמוראים השנויים כן). באופן זה נראה להבין את דברי רש"י (יח,ב ד"ה ונחת), הכותב לגבי בניהו בן יהוידע (שהיה זמן רב לפני עזרא), כי הוא טבל לקריו על מנת לעסוק בתורה (ואין צורך לתרץ כמו שהיו שרצו לומר, שבניהו החמיר על עצמו ונהג במידת חסידות). זאת, בניגוד להסבר התוספות בבבא קמא שם, הכותבים כי הוא טבל על מנת לאכול חולין בטהרה, ובניגוד לתרגום רב יוסף המובא במסורת הש"ס לעיל שם, הכותב כי הוא טבל משום שנטמא בשרץ.
|