הכוונה בעיקר הברכה / הרב הלל בן שלמה
ברכות יב ע"א
הגמרא מסתפקת באדם אשר החזיק כוס שיכר וסבר שזהו כוס יין, ובתחילת ברכתו התכוון לברך "בורא פרי הגפן", אך לבסוף בירך "שהכל", אם יצא ידי חובת הברכה או לא. אם הולכים אחרי עיקר הברכה, הרי שהיתה זו ברכת הגפן, ואין יוצאים בה ידי חובה, אולם אם הולכים אחרי החתימה, הרי שהברכה היתה כראוי.
לפי פירוש רש"י, האפשרות שלא יצא ידי חובה בברכה זו, נובעת מכך שמחשבתו לא היתה כהלכה בתחילת הברכה, וכך משתמע מדברי הרמב"ם (ברכות ח,יא). התוספות מביאים את קושית הר"י מקינון, מדוע כוונה שלא כהלכה תפסול את הברכה (בפרט אם נאמר כי מצוות אינן צריכות כוונה)? לדברי ר"י, יש לחלק בין שומע תפילה אחורי בית הכנסת, ולא נתכוון לצאת, שאם מצוות אינן צריכות כוונה, הוא יוצא ידי חובתו; לבין המברך על היין ונמצא שהוא שכר, שאז לא יצא ידי חובתו כלל. וכך מבאר הרא"ש, שעקירת הכוונה לברכה אחרת, גרועה שחסרון כוונה בעלמא. מכל מקום, הרא"ש כותב, כי מאחר שהגמרא משווה מקרה זה למקרה שפתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים, נראה להבין שהמדובר כשהזכיר במפורש גם בורא פרי הגפן וגם שהכל.
התוספות (ד"ה לא) מביאים את פסיקת הרי"ף להקל, שספק ברכות להקל (וכן כותב הרא"ש), ואת פסיקתו של ר"י להחמיר, שלא יצא ידי חובת הברכה. בגליון הש"ס הסביר בטעמו, שרק בברכת המצוות אומרים ספק ברכות להקל, משום שהברכות אינן מעכבות את קיומן של המצוות, אבל בברכות הנהנין, חל עליו איסור לשתות ללא ברכה, ועל כן אין לחשוש כאן לברכה לבטלה, שהרי בכל אופן הוא לא יוכל לשתות בלי לברך.
הרמב"ם בהלכות ברכות (ח,יא) כותב, כי אם התחיל לברך על כוס שיכר שהכל, ולבסוף בירך בורא ברי הגפן, אין מחזירים אותו, משום שעיקר הברכה היתה כהלכה. הרמב"ם אינו כותב מה הדין במקרה הפוך, וניתן להבין לכאורה, שמחזירים אותו. אולם מפרשי הרמב"ם מבארים בדעתו, כי הרמב"ם בא לחדש, שאף במקרה שלא בירך כהלכה, כוונת הברכה מועילה (וספק ברכות להקל), ועאכ"ו כשהברכה היתה כהלכה (והראב"ד שם משיג עליו וכותב "כל מה שכתב באלו הענינים הכל הבל שאין הולכין אלא אחר הפירוש שהוציא בפיו"). כך כותב השו"ע (או"ח רט,א) בשם יש אומרים, והמשנה ברורה כותב, שכן היא ההלכה.
