דיוק וחידוש ברש"י
מסכת ברכות דף כו
עמוד א
רש"י ד"ה אקמטרא - ארגז של ספרים, ובמגילה (דף כ"ו ע"ב) קמטרי דספרי, וכן תרגם יונתן ובגנזי ברומים (יחזקאל כ"ז) - אלמין דזהירין מחתין בקמטרין, וכן לאשר על המלתחה (מלכים ב' י') - לדעל קמטרא:ככלי בתוך כלי דמי - דהא גלימא לאו כליין הוא:
רש"י כדרכו מביא קודם את לשון הש"ס המקביל ששם כתוב קמטרי דספרי – שפירושו ארגז של ספרים, אמנם כאן כתוב קמטרא סתם ופירושו ארגז, ורש"י ככל הנראה רצה להוסיף שמדובר בארגז לדברים חשובים וע"כ מביא את התרגום יונתן בגנזי ברומים =מחתין בקמטרין, ומביא גם את המילים הנוספות מהתרגום "אלמין דזהירין" שזה תרגום של הבגדים היקרים ששמו בקמטרין, אבל מוסיף רש"י מקור נוסף מהתרגום שארגז זה משמש גם לבגדים, וע"כ מדברי רש"י כאן אפשר לומר או שהגלימא מכסה על הקמטרא ואף שאקמטרא מיוחד לספר תורה הרי שזה כלי בתוך כלי, או כמו שיש גורסים גלימא בקמטרא ואז הכוונה שהס"ת עטוף בגלימא ונתון בארגז שאינו מיועד לס"ת בדווקא (ולזה מתאים המובאה מאשר על המלתחה).אמנם אם נדייק בהמשך רש"י שאומר דהא גלימא לאו כליין הוא סימן שאקמטרא זה כן כלים והכוונה לקמטרי מיוחדת לספרים.
רש"י ד"ה זב שראה קרי - אף על פי שטמא טומאת שבעה משום זיבה, ואין טבילה זו מטהרתו - אפילו הכי צריך טבילה לדברי תורה, כתקנת עזרא משום קרי, וכן נדה, אם באה להתפלל שמונה עשרה:
יש לציין מדוע רש"י נקט גבי אישה בבואה להתפלל שמונה עשרה יכל לומר גם בבואה לקרוא קריאת שמע כי היא הרי לא מחויבת וזה רק רשות וגם בתפילה חייבת מדרבנן אבל אינה מחויבת להתפלל דווקא את מילות השמונה עשרה וכמו שרש"י כותב "בבואה" משמע לרצונה, ואולי שיטת רש"י שיש חיוב לנשים בתפילה ממש.
הדרן עלך מי שמתו לפניו מוטל - וסליקא לן מהכנה לתפילה ומהצריך למיבטל- עד דטבל
ובאנו לזמני התפילות לפרק רביעי וסימנא מילתא שלוש תפילות - אבות והרביעי מוסף דסמכינן הקרבנות
רש"י ד"ה עד הערב - עד חשכה:
עד פלג המנחה - בגמרא מפרש לה:
אין לה קבע - כל הלילה זמנה, ובגמרא מפרש מאי לשון אין לה קבע:
שלשה דיבורים אלו ברש"י עם השינויים הלשונים שבינהם מראים לנו מפעם לפעם איך שבמילים מועטות רש"י מראה לנו את מהלך הגמרא,
עד הערב רש"י מפרש עד חשכה והוא מסתמך על גמרות קודמות שערב זה חשכה ואין בגמרא כאן בפרקנו דיון על כך וע"כ כתב רשי בקצרה ערב = חשכה,
הרש"י השני עד פלג המנחה מגלה לנו רש"י שבגמרא יש פירוש מה הוא הזמן הזה כי הוא יכול להיות שני זמנים שוני ע"כ רש"י לא כותב לנו מה הוא הזמן אלא מורה לנו להמתין לגמרא כדי שנידע פירוש מה הוא הזמן המדויק כי מטרת המשנה לתת לנו את הזמנים,
הרש"י השלישי אין לה קבע – כאן רש"י מסביר לנו את הזמן המדויק שהוא כל הלילה ואין מקום לטעות בזמן אחר אלא שמוסיף רש"י שאם נשאל מדוע נכתב הזמן בלשון זה ולא כתבו כמו במשנה הראשונה לגבי דברים שזמנם כל הלילה, מגלה לנו רש"י שיש לכך הסבר שיובא בגמרא.
עמוד ב
רש"י ד"ה אבות תקנום - כדקתני בברייתא לקמיה:
כנגד תמידים תקנום - אנשי כנסת הגדולה:
ברש"י ד"ה אבות תקנום, מהמילים אבות תקנום איננו יכולים לדעת כמה תפילות יש ומאחר וזה נקודת המחלוקת כמו שנראה בהמשך הגמרא מפנה רש"י לברייתא בהמשך ששם יש פירוט לשלוש תפילות שתיקנו שלושה אבות, ברש"י השני מסביר רש"י את הנקודה המרכזית שבמחלוקת - מי תיקן את התפילה, וע"כ מסביר על המילים כנגד תמידין תיקנום שזו למעשה סיבה (אף שתמידין הם בסך הכל שניים)אנשי כנסת הגדולה, ויש לציין לגליון כאן שמביא רש"י במס' תענית דף כ"ח ע"א שמשמע שרש"י סובר שאם אנו לומדים שאבות תיקנום זה מדאורייתא, ואולי יתכן שמה שרש"י הסביר בפרק הקודם שתפילה זה רחמי ולכן נשים חייבות – זה סוג של חובה יותר גדולה מחיוב דרבנן רגיל וזה גם בגלל שהאבות תיקנום וכפי שמפורש בברייתא היכן זה כתוב בתורה , הוי מעין דאורייתא.
רש"י ד"ה אברים - של עולות:
ופדרים - של שאר קרבנות, שנזרק דמן קודם שקיעת החמה, קרבין כל הלילה וכנגדן תקנו תפלת ערבית:
רש"י מפרש אברים של עולות (בכללות)ופדרים של שאר הקרבנות וכו' ותפילת ערבית כנגדן למרות שהשחיטה עצמה נעשה ביום והעיקר הוא זמן ההקרבה על המזבח, שהתפילה כנגד ההקרבה, וברגע שאנו מדמים את ההקרבה לתפילה הרי שחייבים היו אנשי כנסת הגדולה לתקן תפילה כנגד קרבן מוסף שקרב ביום.
רש"י ד"ה דאי לא תימא הכי - דמודה רבי יוסי ברבי חנינא דרבנן אסמכינהו אקרבנות:
תפלת המוספין מאן תקנה - אלא על כרחך רבנן אסמכינהו אקרבנות, וכי עיינו במוספין ולא מצאו תפלה כנגדה - עמדו הם ותקנוה:
הלשון ברש"י דאי לא תימא הכי דמודה רב יוסי וכו' מוכיח ג"כ את שהסברנו מקודם שהמחלוקת הייתה לא רק באופן סימלי מי תיקן את התפילה אלא שיש לזה יותר השלכות מעשיות וע"כ לפי"ז מתאים הלשון מודה שרבנן סמכו את זה על קרבנות דבר שהיו מחוייבים זה מכבר מכוח האבות, וגם בהמשך הלשון ברש"י "עיינו" במוספין ולא מצאו עמדו הם ותיקנוה, וזה לשיטת רבי יהושוע בן לוי דמשמע מאחר שהם סמכו את התפילה על קרבנות, ולכאורה הם עשו חיוב חדש מדרבנן על התפילה והוא בגלל הקרבנות ממילא היו חייבים לתקן תפילה נוספת (משא"כ אם נסתמך שהתפילה היא רק בגלל תקנת האבות הרי שגם אם לזמני התפילה נמצא סמך בקרבנות, זה לא יחייב בתפילת מוסף, וכאמור זו לכאורה נקודת המחלוקת בין השיטות, והיוצא מזה שנשים לכאורה בתפילת מוסף וודאי פטורות)
