הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: הלכה כרבי עקיבא מחברו

ברכות כח ע"ב

משנה. רבן גמליאל אומר: בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה. רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה. רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו - מתפלל שמונה עשרה, ואם לאו - מעין שמונה עשרה. רבי אליעזר אומר: העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים. רבי יהושע אומר: ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה, ואומר: הושע ה' את עמך את שארית ישראל, בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך, ברוך אתה ה' שומע תפלה. היה רוכב על החמור - ירד ויתפלל, ואם אינו יכול לירד - יחזיר את פניו, ואם אינו יכול להחזיר את פניו - יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היה מהלך בספינה או באסדא - יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים.

1.
במשנה יש שלוש דעות לגבי מספר הברכות ואופיין בתפילת עמידה. מדובר בשלושה מגדולי התנאים: רבן גמליאל, רבי יהושע ורבי עקיבא. דעתו של רבי עקיבא למעשה היא "פשרה" ותרכובת של שתי הדעות האחרות.

2.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה ב:

בכל תפלה שבכל יום מתפלל אדם תשע עשרה ברכות אלו על הסדר, במה דברים אמורים כשמצא דעתו מכוונת ולשונו תמהר לקרות אבל אם היה טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל יתפלל שלש ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעיות ושלש אחרונות ויצא ידי חובתו.

3.
לחם משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה ב:

[ב] במה דברים אמורים. שם במשנה ר' גמליאל אומר כל יום ויום מתפלל אדם י"ח ר' יהושע אומר מעין י"ח ר' עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו מתפלל י"ח ואם לאו מעין י"ח ופסק כר' עקיבא דהלכתא כוותיה מחבירו:

ה"לחם משנה" מסביר, שהרמב"ם פסק כרבי עקיבא מפני שכלל הפסיקה הוא: "הלכה כרבי עקיבא מחברו". ויש להקשות הרי כאן מדובר שרבי עקיבא חולק על שני חבריו, ועל זה מתאים הכלל: "אין הלכה כרבי עקיבא מחבריו".

4.
ומיישבים ["מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רנב]: מכיון ששתי דעות חבריו אינן זהות אלא מדובר בשתי דעות שונות לכן אינם מצטרפים להיחשב כ"חבריו" ["רבים"], ולכן כלפי כל אחד מהם הלכה כרבי עקיבא "מחברו".

5.
ולפי האמור לעיל בסעיף 1 ניתן להסביר: מכיוון שרבי עקיבא לא "ממציא" דעה שלישית, אלא מעדיף פשרה בין שתי דעות חבריו – לכן הלכה כמותו [וראה עוד, שם, "ילקוט ביאורים", הערה סב, האם באמת דעת רבי עקיבא איננה דעה שלישית].