הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "לישנא בתרא"

ברכות כט ע"ב

אמר רבי תנחום אמר רב אסי אמר רבי יהושע בן לוי: טעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה - חוזר לעבודה, נזכר בהודאה - חוזר לעבודה, בשים שלום - חוזר לעבודה, ואם סיים - חוזר לראש. אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא: הא דאמרן סיים חוזר לראש - לא אמרן אלא שעקר רגליו, אבל לא עקר רגליו - חוזר לעבודה. אמר ליה: מנא לך הא? אמר ליה: מאבא מרי שמיע לי, ואבא מרי מרב.
אמר רב נחמן בר יצחק: הא דאמרן עקר רגליו חוזר לראש - לא אמרן אלא שאינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, אבל רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו - חוזר לעבודה.
איכא דאמרי, אמר רב נחמן בר יצחק: הא דאמרן כי לא עקר רגליו חוזר לעבודה - לא אמרן אלא שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, אבל אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו - חוזר לראש. 

1.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק י הלכה י:

טעה ולא הזכיר יעלה ויבא אם נזכר קודם שישלים תפלתו חוזר לעבודה ומזכיר, ואם נזכר אחר שהשלים תפלתו חוזר לראש, י ואם היה רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ונזכר אחר שהשלים תפלתו קודם שיעקור כ רגליו חוזר לעבודה.

2.
כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק י הלכה י:

ופסקו הרי"ף והרא"ש ז"ל כלישנא בתרא דתרתי בעינן לא עקר רגליו וגם רגיל לומר תחנונים הא לאו הכי חוזר וזה דעת רבינו:

ה"כסף משנה" מסביר שהלכה כאותה שיטה של רב נחמן שמובאת ב"איכא דאמרי". הוא מגדיר אותה כ"לישנא בתרא". יש מרחיבים, ששיטת הרמב"ם הכללית היא, שתמיד יש לפסוק כלשון אחרון [="לישנא בתרא"], וגם "איכא דאמרי" מהווה למעשה לשון אחרון.

3.
הצל"ח שואל מדוע לא פוסקים בדין מדרבנן לקולא – מובא ב"מתיבתא", הערה ז וב"ילקוט ביאורים", עמוד רסד, שזוהי שיטת הרא"ש שבדינים דרבנן – כבסוגייתנו - פוסקים לקולא כשיש שתי לשונות בגמרא.
רא"ש מסכת עבודה זרה פרק ב סימן לה:

רב אלפס פסק כלישנא בתרא. אף על גב דבשל סופרים הוא והוה לן למיזל לקולא. אפשר משום חומרא דסתם יינן פסיק לחומרא:

ומעניין, שהרא"ש עצמו בסוגייתנו כן פוסק כ"לישנא בתרא" – כ"איכא דאמרי" של רב נחמן, ושם, בצל"ח, מיישב, שבסוגייתנו יש חומרות שונות בשתי הלשונות.

4.
הערה: מקובל לומר, ששיטת הרמב"ם תמיד לפסוק כלשון אחרון. ההסבר הוא – כנראה – ש"עורך הגמרא" שסידר את מבנה הסוגיה הוא זה שכך הכריע. ולפי שיטת הרא"ש [לא בסוגייתנו] כנראה שהעיקרון לפסוק כ"לישנא אחרינא" הוא של חכמי בית המדרש שבאותה סוגיה [והם אלה שקבעו את סדר הלשונות כפי שמסודר בגמרא], אבל "עורך הגמרא" ושאר פוסקים מכריעים שבספק דרבנן יש להקל.