|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
הני צניתא דבבל איתנהו מאדם הראשון ועד השתא – תמר מצוי
"וכן תנא מרי בר בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא: אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו. כי הא דרב כהנא אלוייה לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי צניתא דבבל; כי מטא להתם, אמר ליה: מר, ודאי דאמרי אינשי: הני צניתא דבבל איתנהו מאדם הראשון ועד השתא? אמר ליה: אדכרתן מילתא דרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי דכתיב בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, וכי מאחר דלא עבר היאך ישב? אלא לומר לך: כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתישבה, וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב לא נתישבה" (ברכות, לא ע"א).
פירוש: וכן תנא [שנה] ברייתא מרי בר בריה [בן בנו] של רב הונא בריה [בנו] של ר' ירמיה בר אבא: אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו, שתמיד כשהוא נזכר בחבריו זוכר הוא אותו לטובה על הלכה זו שחידש לו (אל"ז). ודוגמא לדבר, כי הא [כגון זה] המסופר שרב כהנא אלוייה [ליווהו] את רב שימי בר אשי מהיישוב פום נהרא עד בי צניתא [מקום הדקלים] שבבבל. כי מטא להתם [כאשר הגיע לשם] אמר ליה [לו] רב כהנא לרב שימי בר אשי: מר, ודאי דאמרי אינשי [אדון, מהו שאומרים אנשים]: הני צניתא [דקלים אלה] של בבל איתנהו [ישנם] במקום זה מזמנו של אדם הראשון ועד השתא [עכשיו]? אמר ליה [לו] רב שימי בר אשי: אדכרתן מילתא [הזכרתני דבר] שאמר ר' יוסי בר' חנינא, שכך אמר ר' יוסי בר' חנינא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם" שיש לדקדק בלשון הפסוק: וכי מאחר שהיא ארץ שלא עבר בה אדם מעולם, היאך (איך) יכול להיות שישב בה אדם בקביעות? ולא היה הכתוב צריך להמשיך ולומר ש"לא ישב אדם שם"! אלא בא כתוב זה לומר לך (ללמדך) שכל ארץ שעבר בה אדם הראשון גזר עליה אדם הראשון לישוב, שיהא בה מקום ישוב בני אדם היא נתישבה. וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב לא נתישבה. ונכון אם כן מה שאומרים האנשים על קדמותם של דקלי בבל שהם מימי אדם הראשון, והכוונה היא שמזמנו ארץ זו מוכשרת לגדל ולהצמיח דקלים (מאירי). והובאה איפוא דוגמה כיצד הנפרד מחבירו בדבר תורה מתחדשים לו דברים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera
לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.
מספר האזכורים הרב של הדקל בגמרא בהקשרים שונים מעיד שאכן היה זה גידול חקלאי חשוב ביותר בבבל. בירושלמי (תענית, כ"ה ע"א) אנו מוצאים: "אמר רבי חנינא: קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל, נטעו תמרים בבבל, על ידי שיהו להוטים אחר מתיקה שהיא מרגלת הלשון לתורה". בבבלי בסוגיה העוסקת בסיבות לכך שהגלות הייתה דווקא לבבל מובאת דעתו של עולא: "עולא אמר: כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה" (פסחים, פז ע"ב). שני הסיפורים דומים מאד זה לזה אך שונים בסיבה והמסובב. על פי הירושלמי הנטיעה של הדקלים בבבל (מסובב) באה כתוצאה מגזרת הגלות לבבל (סיבה) ואילו על פי הבבלי הגלות הייתה דווקא לבבל (מסובב) משום שהיו בה תמרים (סיבה). רעיון דומה אך ציורי יותר מובא בהמשך הגמרא בפסחים (פח, ע"א): "עולא איקלע לפומבדיתא, קריבו ליה טירינא דתמרי, אמר להו: כמה כי הני בזוזא? אמרו ליה: תלת בזוזא. אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא. בליליא צערוהו, אמר מלא צנא סמא דמותא בזוזא בבבל, ובבלאי עסקי באורייתא" (1) (שם, פ"ח ע"א).
(1) פירוש: עוּלָּא אִיקְלַע לְפוּמְבַּדִיתָּא קְרִיבוּ לֵיהּ טִירִינָא דְּתַמְרֵי [עולא הזדמן לפומבדיתא הביאו לו סל תמרים] אָמַר לְהוּ [להם] למארחיו: כַּמָּה כִּי הָנֵי בְּזוּזָא [כמה כאלה בדינר]? אֲמַרוּ לֵיהּ [לו]: תְּלָת בְּזוּזָא [שלושה כאלה בדינר] אָמַר: מְלֹא צַנָּא דְּדוּבְשָׁא בְּזוּזָא, וּבַבְלָאֵי לֹא עָסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא [מלוא הכד דבש בזוז אחד והבבלים אינם עוסקים בתורה] כראוי להם, והרי אין להם צורך לטרוח הרבה במזונותיהם, והיה עליהם לעסוק יותר בתורה. בְּלֵילְיָא צִעֲרוּהוּ [בלילה ציערו אותו התמרים] שאכילת תמרים הרבה גורמת לבעיות עיכול והצטער בשלהם כל הלילה. אָמַר על כך: מְלֹא צַנָּא סַמָא דְּמוֹתָא בְּזוּזָא בְּבָבֶל [מלא הכד סם המות עולה רק זוז בבבל] ולמרות שניזונים מסם מוות זה, בכל זאת בַבְלָאֵי עָסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא [הבבלים עוסקים בתורה].
מקורות עיקריים:D. Zohary and M. Hopf, Domestication of Plants in the Old World, third edition (Oxford: University Press, 2000), p. 165-170.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
