טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
הני מילי בשור שחור – בקר
"א"ר יצחק: ראה שוורים פוסק דתני רב אושעיא: מרחיקין משור תם חמשים אמה ומשור מועד כמלא עיניו. תנא משמיה דר' מאיר: ריש תורא בדקולא, סליק לאגרא ושדי דרגא מתותך. אמר שמואל: הני מילי בשור שחור וביומי ניסן מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו" (ברכות, לג ע"א).
פירוש: אמר ר' יצחק: אם ראה שוורים הבאים לקראתו פוסק מתפילתו. שכך תני [שנה ] רב הושעיה: מתוך זהירות מרחיקין משור תם שלא נודע שנגח חמשים אמה, ומשור מועד שיודעים בו שדרכו לנגוח מרחיק כמלוא עיניו (עד כמה שיראהו). ועוד תנא משמיה [שנה החכם משמו] של ר' מאיר: ריש תורא בדקולא סליק לאגרא, ושדי דרגא מתותך [בעוד ראש השור בסל, שהוא אוכל ממנו, עלה לגג וזרוק את הסולם מתחתיך]. אמר שמואל: יש להגדיר את הדברים ולומר כי הני מילי [דברים אלה] שאמרנו בענין הסכנה היתירה בשור אמורים דווקא בשור שחור וביומי [ובימי] ניסן, מפני שבגזע מסוכן זה של שוורים ובעונת שנה זו השטן מרקד לו בין קרניו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: בקר שם באנגלית: Cattle שם מדעי: Bos taurus
שם נרדף במקורות: פר, תור (זכרים). פרה, תורתא (נקבות). עגל ועגלה.
נושא מרכזי: התנהגות אגרסיבית בשוורים ומהו שור שחור?
לריכוז נושאים וקישוריות על הבקר הקש\י כאן.
הסכנה בשוורים
שוורים בוגרים עשויים לשקול בין 500 ל – 1000 ק"ג דבר ההופך אותם לחזקים ומסוכנים. רובם מסוגלים להתנהג בתוקפנות ולכן יש לטפל בהם בזהירות על מנת לשמור על בטחון בני האדם ובעלי החיים מסביבם (ראה תמונות 1 ו - 3). שוורים השייכים לגזעים המשמשים לחליבה בלתי צפויים ונוטים לתוקפנות יותר מאשר גזעים המיועדים לבשר. יוצאים מן הכלל בין הזנים לבשר הם השוורים מהזן המשמש בספרד לקרבות שוורים ודומיו שעברו סלקציה נוספת לתוקפנות. מדיווחים שונים של רשויות חקלאיות עולה ששוורים מהווים מקור סכנה משמעותי: 1. עד שנת 1940 פגיעות שונות על ידי שוורים (רמיסה, מחיצה ונגיחה) היו הסיבה השכיחה ביותר למוות בתעשיית החלב. 2. מעריכים ש – 42% מכלל האסונות הקשורים לבעלי חיים בקנדה הם תוצאה של התקפות שוורים. 3. בחלקים שונים של ארה"ב מדווחים פציעות ומקרי מוות רבים של מגדלים במשקי חלב כתוצאה מטיפול בשוורים. בניגוד לגידול פרות לבשר, שבו אין מגע שגרתי עם השוורים, הרי שבמשקי חלב יש צורך להכניס ולהוציא שוורים מהמכלאות ולהוביל אותם אל הפרות דבר החושף את המגדלים לסכנת התקפות. אחד העלונים מזהיר את קוראיו במיוחד משוורים שקטים העלולים להפתיע את מטפליהם. ספור מאלף על קשר בין תוקפנות שור והצבע אדום מופיע ב"מגילת איבה" המתארת את קורותיו של הרב יום-טוב ליפמן הלר "בעל תוספות יום טוב" (עמ' י"ט כאן).
במקומות רבים קיימת מסורת לחבר טבעות לאף השור על מנת לסייע להשתלט עליו. הטבעות עשויות בדרך כלל מנחושת ומוחדרות דרך חור קטן במחיצת האף (תמונה 2). לטבעת זו מחברים מוט קשיח המאפשר למטפל להנחות את השור וגם להרחיק אותו ממנו. שוורים תוקפניים מוחזקים במכלאות קשיחות בעלות מתקני האכלה שאינם דורשים כניסת אנשים. כאשר מאפשרים לשור תוקפני לרעות בשדה הפתוח יש לנקוט באמצעי זהירות מיוחדים. אחת השיטת היא שימוש ב"מסכת שוורים" המגבילה את שדה הראייה של השור לקרקע לפניו כך שאין באפשרותו לגלות קרבנות פוטנציאליים. שיטה אחרת היא להגביל את טווח התנועה שלו בעזרת שרשרת המחוברת לטבעת האף שלו ומקובעת בקרקע. בחוות גדולות מאכילים את השוורים בעזרת כלי רכב כמו טרקטורים המספקים הגנה ליושבים בהם. באופן כללי שוורים הנמצאים עם פרות נוטים להיות פחות תוקפניים. בעדרים מעורבים כאשר הפרות נמצאות עם העגלים הן, לעיתים קרובות, יותר מסוכנות לאדם. מחוץ לעונת הרבייה ניתן לשכן כמה שוורים יחד ב"עדר רווקים".
 |
|
 |
תמונה 3. שלט אזהרה מפני שוורים
צילם: MigGroningen |
|
תמונה 4. פרות בגוונים לבן ואדום
|
שור שחור
בדברי הגמרא אנו מוצאים שקיים דרוג ברמת הסכנה משוורים. על פי דברי שמואל רק שור שחור בימי ניסן מסוכן ברמה המחייבת לנקוט אמצעי זהירות מפניו כמו הפסקת התפילה וטיפוס לגג. כאמור, גם היום קיים פער ברמת התוקפנות בין זני שוורים שונים כאשר זני החלב תוקפניים יותר. עלינו לזכור שככל שחולפות השנים משתנים מאפיינים שונים של בעלי החיים (והצמחים) במשק האדם. בפרות גדלה תנובת החלב, השתנה צבע הפרווה ועוד. אחת מהתכונות החשובות שעברו ברירה במהלך הביות היא רמת התוקפנות של בעל החיים. ככל שבעל החיים נמצא בשלב ביות מוקדם יותר כך מאפייניו קרובים יותר לאב המוצא (למשל ההבדלים בין הערוד והחמור. ראו במאמר "על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא"). קרוב לוודאי שאב המוצא של הפרות היה שחור או גוון קרוב לשחור (הצבע המועדף על "קרובי משפחתה" של הפרה) ולכן ניתן לשער שצבע שחור מבטא שלב ביות מוקדם יותר. במקביל ניתן לשער שבשלבי הביות המוקדמים גם רמת התוקפנות גבוהה יותר. על הקשר לתקופת ניסן כתב רש"י (שם): "ביומי ניסן - מתוך שעברו ימי הסתיו שהארץ יבשה, ועכשיו רואה אותה מלאה דשאים זחה דעתו עליו, ונכנס בו יצר הרע".
במדור ה"עולם" ב"תלמוד המבואר" מוצע לזהות את השור השחור עם התאו (Water Buffalo) שאכן תוקפני מאד כלפי זרים (תמונה 5). אבי ז"ל "זכה" ללמוד זאת על בשרו עת נמלט כל עוד נפשו בו מתאו שהסתער עליו בעת סיור בעמק החולה בשנות השלושים. ספור מאלף על קשר בין תוקפנות שור והצבע אדום מופיע ב"מגילת איבה" המתארת את קורותיו של הרב יום-טוב ליפמן הלר "בעל תוספות יום טוב" (עמ' י"ט כאן).
לענ"ד זיהוי זה בעייתי מכמה סיבות (אלא אם כן נניח שלשור שחור יש משמעות כפולה הכוללת את התאו וגם את בקר הבית). מכמה איזכורים של "שור שחור" בספרות חז"ל משתמע שהכוונה לבקר הבית. מצאנו במשנה (נזיר, פ"ה מ"א): "בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש, ובית הלל אומרים אינו הקדש. כיצד? אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש, ויצא לבן, בית שמאי אומרים הקדש, ובית הלל אומרים אינו הקדש". קשה להניח שגידלו את התאו בבית בעדר משותף עם בקר הבית (אני יוצא מתוך נקודת הנחה ששור לבן בוודאי איננו תאו) משום שהתאו מבויית רק למחצה וחי בביצות ושלוליות. גם את הגמרא בנזיר (לא ע"ב) אני מבין כעוסקת בזנים או גוונים שונים במין בקר הבית: "אמר רב חסדא: אוכמא בחיורא לקיא, חיורא באוכמא לקיא". מפרש רש"י: "אמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקיא - שור שחור בין הלבנים כחוש הוא דשור לבן עדיף טפי. חיורא באוכמא לקי - כלומר ואע"ג דשור לבן מעלי אפילו הכי כי איכא כתמים חיורין במשכא דתורא אוכמא לקותא היא". כאמור, גם בתוך המין בקר הבית ייתכנו הבדלים בין זנים ההופכים אותם מתאימים למטרות שונות (תמונה 4). אומר רב חסדא (שם): "אוכמא למשכיה, סומקא לבשריה, חיורא לרדיא. והאמר רב חסדא: אוכמא בחיורא לקיא? כי אמרי בתורא דקרמונאי" (1).
לגבי איסור הרבעת כלאים אומר הירושלמי (כלאים, פ"א דף כו טור ד /ה"א): "כתיב שדך לא תזרע כלאים הייתי אומר אפילו שני מיני חטים ואפילו שני מיני שעורים בהמתך לא תרביע כלאים הייתי אומר אפילו שור שחור על גבי שור לבן או שור לבן על גבי שחור ... פירש בבגדים לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו, מה כלאי בגדים שאסרתי לך שני מינין לא זה ממין זה ולא זה ממין זה, אף כלאים שאסרתי לך בכל מקום לא זה ממין זה ולא זה ממין זה וכו'". אם נניח שהשור השחור הוא התאו אין ספק שהוא היה אסור בכלאים שהרי מדובר במין אחר. יתר על כן, לא תתכן הכלאה בין שור לבן (בקר הבית) לבין תאו ובמקרים נדירים שמתקיימת הכלאה כזו העגל איננו מגיע לבגרות. מחקרים מצביעים על כך שהכלאה זו לא תתכן אפילו בתנאי מעבדה ("הפריית מבחנה"). החוקרים בעולם המערבי מתייחסים בחשדנות לדיווחים מעטים על הכלאות מוצלחות במזרח. כמובן שעלינו להניח שהירושלמי לא היה עוסק בפעולת הכלאה שאין בה תועלת ("אטו בשופטני עסקינן").
תמונה 5. צמד תאוים בעת קרב טריטוריאלי צילמו: Ben & Katherine Sinclair
(1) פירוש: ... משיבים: אָמַר [יכול היה לומר] לְךָ רַב חִסְדָּא: כִּי אָמַרִי [כאשר אמרתי] שלבן מעולה יותר הרי זה דווקא בְּתוֹרָא דְּקַרְמנָאֵי [בשור של הקרמונאים] ובמין זה של שוורים הלבנים הם המובחרים, אבל בשאר מקומות שוורים שחורים הם המובחרים, ובזה עוסקת המשנה. ומביאים מה שאָמַר רַב חִסְדָּא עוד בענין של שוורים: אוּכָּמָא [שור שחור] טוב לְמַשְׁכֵיהּ [לעורו], סוּמְּקָא [שור אדום] לְבִשְׂרֵיהּ [לבשרו], חִיוָּרָא [שור לבן] לְרִדְיָא [לחרישה]. ומקשים: וְהָאָמַר [והרי אמר] רַב חִסְדָּא: אוּכָּמָא בְּחִיוָּרָא לַקְיָא [שחור בין הלבנים ליקוי, חסרון, הוא], משמע שהשחור גרוע בכל דבר! ומשיבים: יכול רב חסדא לומר: כִּי אָמַרִי בְּתוֹרָא דְּקַרְמוֹנָאֵי [כאשר אמרתי דבר זה דווקא בשור של קרמונאי], אבל באחרים לא.
רשימת מקורות:
מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 248).
Kochhar H. P. et al, 2002, 'In vitro production of cattle-water buffalo (Bos taurus--Bubalus bubalis) hybrid embryos'. Zygote, 10(2):155-62.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
