הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הסבר המושגים: "כמאן"; "והלכתא"

ברכות לח ע"א

ואמר מר בר רב אשי: האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו. מאי טעמא? - זיעה בעלמא הוא. כמאן? כי האי תנא, דתנן: דבש תמרים, ויין תפוחים, וחומץ ספוניות, ושאר מי פירות של תרומה - רבי אליעזר מחייב קרן וחומש, ורבי יהושע פוטר.
אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: טרימא מהו? לא הוה אדעתיה דרבא מאי קאמר ליה. יתיב רבינא קמיה דרבא, אמר ליה: דשומשמי קא אמרת, או דקורטמי קא אמרת, או דפורצני קא אמרת? אדהכי והכי אסקיה רבא לדעתיה, אמר ליה: חשילתא ודאי קא אמרת, ואדכרתן מלתא הא דאמר רב אסי: האי תמרי של תרומה - מותר לעשות מהן טרימא, ואסור לעשות מהן שכר.
והלכתא: תמרי ועבדינהו טרימא - מברכין עלוייהו בורא פרי העץ. מאי טעמא - במלתייהו קיימי כדמעיקרא.

 

1.
מר בר רב אשי פוסק שעל דבש של תמרים מברך שהכל כי אין עליו שם פרי כי הוא "זיעה בעלמא". והגמרא מסבירה שדין זה מתאים לדינו של רבי יהושע [בניגוד לדעת רבי אליעזר] לגבי אכילת תרומה, אם אכל תרומה של דבש תמרים חייב קרן וחומש כדין האוכל פרי של תרומה.
בסוף הקטע הגמרא קובעת "והלכתא" שאם מעך תמרים ועשה מהם "טרימא" מברך בורא פרי העץ כי עדיין הם נקראים פרי.

2.
רמב"ם הלכות ברכות פרק ח הלכה ד:

... דבש תמרים מברכין עליו תחלה ח שהכל, אבל תמרים שמעכן ביד והוציא גרעינין שלהן ועשאן כמו עיסה מברך עליהן תחלה בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש."

הרמב"ם – בפשטות – פוסק כמר בר רב אשי. ובהמשך הגמרא מדובר שאם מעך את התמרים הרי שמברכים עליו בורא פרי העץ – כעל פרי שלם. וגם זאת פוסק הרמב"ם, אלא שהוא מדגיש "שמעכן ביד".

3.
כסף משנה הלכות ברכות פרק ח הלכה ד:

ומ"ש אבל תמרים וכו' גם זה שם והלכתא תמרי ועבדינהו טרימא מברך עלייהו בורא פרי העץ מאי טעמא במילתייהו קיימי כדמעיקרא. וטרימא מפרש רבינו דהיינו שמיעכן ביד וכו' וזהו הנקרא בלשון ערב עשיא"ה:

הוא מנמק את דיניו של הרמב"ם כפי שהסברנו.

4.
ונוסיף כמה הערות:
במסכת נידה דף ז עמוד ב:

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אליעזר בארבע. חדא - דאמרן. ואידך: המקשה כמה תשפה ותהא זבה - מעת לעת - דברי ר"א, והלכה כדבריו. ואידך: ...

משמע שבכל מחלוקותיו של רבי אליעזר נגד חבריו אין הלכה כמותו, ולכן גם במחלוקת הנ"ל לגבי תרומה ההלכה היא כרבי יהושע, ואמנם מר בר רב אשי סובר כמותו כפי דברי הגמרא. לפי זה ניתן לומר שהביטוי "כמאן כ..." מתאים לצד שהלכה כמותו.

5.
ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד סו מביא את שיטת הגאונים שדינו של מר בר רב אשי הוא רק אם הוסיף מים לדבש התמרים - שמברך שהכל. משמע ממנו, שאם לא עירבו עם מים נשארת ברכת "בורא פרי העץ".

6.
לפי זה נשאלת השאלה: כיצד הגמרא מביאה ראיה מרבי יהושע למר בר רב אשי, הרי שם, לגבי תרומה [במחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע] משמע במפורש - בגמרא במסכת חולין דף קכ עמוד ב - שלא מדובר שעירבו עם מים – ה"פני יהושע", מובא ב "ילקוט ביאורים", עמוד סז. ושם, מובא הסבר, שבסוף הסוגיה נאמר "והלכתא: תמרי ועבדינהו טרימא - מברכין עלוייהו בורא פרי העץ. מאי טעמא - במלתייהו קיימי כדמעיקרא", ומדוע היו צריכים להכריע : "והלכתא...", הרי אין חולק בדבר?

7.
אלא, שיש לומר שבאמת בסוגייתנו סוברים – כמר בר רב אשי – שמברכים על דבש תמרים "שהכל", אבל למסקנה של "והלכתא..." סוברים שפירוש "טרימא" לא כשאר הפרשנים, אלא שזהו הדבש של התמרים כמו המקרה של מר בר רב אשי – וממילא לפי זה על דבש תמרים מברכים "בורא פרי העץ", ומי שכתב את ה"והלכתא..." מתכוון לומר שרק אם מוסיפים מים לדבש הרי שדינו "שהכל" – וזהו פסק ההלכה של בעל "הלכות גדולות".

8.
לפי ההסבר הנ"ל יוצא, שהביטוי "והלכתא" בסוף הסוגיה הוא הכרעה ופסיקה כרבא ורב אסי נגד בין מר בר רב אשי. לולא ה"והלכתא" היינו צריכים לפסוק כמר בר רב אשי מפני שהוא "בתראי" לעומת רבא ורב אסי !

9.
כמו כן יש לומר – לפי ההסבר הנ"ל בשיטת בעל ה"הלכות גדולות" - שפסיקת ה"והלכתא" גוברת על פסיקת מר בר רב אשי כרבי יהושע – שהסברנו שהביטוי "כמאן" מלמד שהלכה כמותו. או נאמר, שאת הביטוי "כמאן" לא כתב "עורך הגמרא" האחרון שכתב גם את ה"והלכתא", או אולי נאמר, שאת ה"כמאן" כתב "עורך הגמרא", ואת ה"והלכתא" כתבו הסבוראים-גאונים.
וכמסקנה זו - שה"והלכתא" נאמר בתקופה מאוחרת שאחרי התלמוד - קובע הרב זיני בספרו "רבנן סבוראי", עמוד 76.

10.
ושם מוסיף הערה מעניינת: מיהם "רבא" ו"רב אסי" ו"רבינא" שמוזכרים בסוגיה. כנראה שמדובר ב"רבינא הקדמון" שחי בימי רבא – "מנחת יהודה".
הערה: הוא שולל את האפשרות לגרוס "רב אשי" במקום "רב אסי", כי לא יתכן שרבא מסתמך על דברי רב אשי. למרות שהיה גם "רב אשי" הקדמון, אבל הסיבה לגירסת "רב אשי"היא לסייע להסבר שמסקנת ה"והלכתא" נוצרה אחרי "רב אשי" – "עורך הגמרא".