עיון תפילה / הרב הלל בן שלמה
ברכות לב ע"ב
לדברי הגמרא, כל המאריך בתפילתו, אין תפילתו חוזרת ריקם; אבל אם הוא מאריך בתפילתו ומעיין בה, סופו שיבוא לידי כאב לב. מהו העיון המדובר? רש"י ותוספות מבארים, שהוא מצפה שתפילתו תתקבל, מחמת שהאריך בה (רש"י) או מחמת שכיוון בה (תוספות). בגמרא להלן (נה,א) עיון התפילה נזכר, כאחד משלושה דברים המזכירים את עוונותיו של האדם. בגמרא בבבא בתרא (קכד,א) עיון התפילה נזכר כאחד משלושה עבירות שאין אדם ניצול מהם בכל יום.
אבל בגמרא בשבת (קכז,א) עיון התפילה נזכר לטובה, כאחד הדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. התוספות כאן כותבים לתרץ, שהעיון המדובר שם אינו העיון האמור אצלנו, ושם המדובר בכוונה בתפילה. בתוספות הרא"ש בשבת (קיח,א) כותב, שעיון התפילה שאדם אינו ניצול ממנו בכל יום, הוא חוסר הכוונה בתפילה. וכך כותב הרמב"ן בחידושיו לבבא בתרא, והוא מדגיש כי הוא אינו מסכים לפירוש, שהמדובר במי שסובר שבזכות כוונתו תפילתו תתקבל (כפי שנראה שרש"י ותוספות מבארים), מאחר שבזה אין צורך לומר שבני אדם נכשלים כל כך. מדברי התוספות אצלנו נראה, שאף הם מחלקים בין עיון התפילה האמור כאן, שסופו לבוא בה לידי כאב לב מחמת התאמצותו, לבין עיון התפילה שהאדם אינו ניצול ממנו, שהמדובר לחוסר בכוונתו.
המושג "כאב לב" האמור כאן לפי רש"י ותוספות, הוא אכזבה. לפי הרמב"ן ייתכן לומר, שהכוונה היא לחולשה כללית, ובדומה לאמור להלן (מ,א) "הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב" (והמשמעות המקובלת של "חלש ליביה", כמופיע בתענית כד,ב; ובשבת יא,א "כל כאב ולא כאב לב").
