הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

אמוראים: רבי יוחנן ורב הונא

ברכות  מ ע"א

רבי יהודה אומר: בורא מיני דשאים.
ועל כולן אם אמר שהכל וכו'. אתמר, רב הונא אמר: חוץ מן הפת ומן היין; ורבי יוחנן אמר: אפילו פת ויין. נימא כתנאי: ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה - יצא. ראה תאנה ואמר: כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה - יצא, דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות - לא יצא ידי חובתו. נימא, רב הונא דאמר כרבי יוסי, ורבי יוחנן דאמר כרבי מאיר! - אמר לך רב הונא: אנא דאמרי אפילו לרבי מאיר; עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם - אלא היכא דקא מדכר שמיה דפת, אבל היכא דלא קא מדכר שמיה דפת - אפילו רבי מאיר מודה. ורבי יוחנן אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי, עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם - אלא משום דקאמר ברכה דלא תקינו רבנן, אבל אמר שהכל נהיה בדברו דתקינו רבנן - אפילו רבי יוסי מודה.

1.
רמב"ם הלכות ברכות פרק ח הלכה י:

בירך על פירות ס האילן בורא פרי האדמה יצא, ועל פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם ע בירך שהכל יצא, ואפי' על הפת ועל היין.

הרמב"ם פוסק שאם ברך "שהכל" על הפת ועל היין – יצא ידי חובה, וכדעת רבי יוחנן.

2.
כסף משנה הלכות ברכות פרק ח הלכה י:

ומה שאמר ועל כולן אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא. משנה שם ובגמרא (שם:) ועל כולן אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא איתמר רב הונא אמר חוץ מן הפת ומן היין ורבי יוחנן אמר אפילו פת ויין
ופסק רבינו כרבי יוחנן משום דהלכה כוותיה לגבי רב וכל שכן לגבי רב הונא שהיה תלמידו של רב:

הוא קובע שמכיוון שיש מחלוקת על הדין [אם ברך "שהכל" על פת ויין] בין אמוראים, הרי שהלכה כרבי יוחנן [וכפסק הרמב"ם] על פי הכלל, שהלכה כרבי יוחנן נגד רב, וקל וחומר שהלכה תהיה כרבי יוחנן נגד רב הונא, שהרי רב הונא היה תלמידו של רב.

3.
וכן בתוס':
תוספות מסכת ברכות דף מ עמוד ב:

ורבי יוחנן אמר אפי' פת ויין - וכן הלכה דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש לגבי רב הונא שהיה תלמידו של רב.

4.
אולם בדף הקודם במחלוקת אחרת התוס' מוסיף דבר חשוב:
תוספות מסכת ברכות דף לט עמוד ב:

וה"פ אמר רב הונא מברך על הפתיתין כלומר אם ירצה והוא הדין על השלמין אם ירצה ורבי יוחנן אמר שלמין עיקר וכן הלכה כרבי יוחנן דהא רב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן וכל שכן לגבי רב הונא שהלכה כמותו שהיה תלמידו של רב דדוקא באמוראי בתראי אמרינן הלכה כבתראי.

כמו בתוס' הקודם הוא קובע שכעיקרון הלכה כרבי יוחנן נגד רב הונא. אבל הוא מעלה שאלה: הרי רב הונא חי אחרי רבי יוחנן והלכה צריכה להיות כמותו מדין "הלכה כבתראי"!
אלא – אומר תוס' - שהכלל ש"הלכה כבתראי" חל רק ב"אמוראי בתראי" [=באמוראים אחרונים]. הוא כנראה מתכוון לכלל שהרבה פוסקים קובעים, שהלכה כבתראי חל רק מתקופת אביי ורבא והלאה.