הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הסבר המושגים: רב ורבי יוחנן; "כוותיה ד... מסתברא"

ברכות  מ ע"ב

גופא, אמר רב: כל ברכה שאין בה הזכרת השם - אינה ברכה. ורבי יוחנן אמר: כל ברכה שאין בה מלכות - אינה ברכה. אמר אביי: כוותיה דרב מסתברא, דתניא: +דברים כ"ו+ לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. לא עברתי - מלברכך, ולא שכחתי - מלהזכיר שמך עליו, ואילו מלכות לא קתני.
ורבי יוחנן - תני ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו.

1.
אביי פסק במחלוקת בין רב ורבי יוחנן כ"רב". והוא מביא לזה סיוע מברייתא. אלא שהגמרא מיישבת את הברייתא גם לפי דעת רבי יוחנן.

2.
רמב"ם הלכות ברכות פרק א הלכה ה:

ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום, ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה, וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה, וכל ברכה שאין בה הזכרת השם א ומלכות אינה ברכה אלא אם כן היתה סמוכה לחבירתה.

הרמב"ם פסק כרבי יוחנן.

3.
כסף משנה הלכות ברכות פרק א הלכה ה:

וכל ברכה שאין בה וכו'. שם אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ור' יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות כלומר עם הזכרת השם אינה ברכה ואף על גב דאמר התם אביי דמסתברא כוותיה דרב
פסק רבינו כר"י כדקי"ל בכל דוכתי וכן פסק הרי"ף,
והרא"ש כתב שר"י היה מסופק הלכה כדברי מי ואמר שאם דילג מלכות שמים למי שפוסק כר"י צריך לחזור ולברך, וכתבו התוספות שלדעת זו אפילו דילג תיבת העולם צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות ולמאן דמספקא ליה דילמא הוי ברכה לבטלה. וא"ת ברכה אחת מעין ז' אין בה מלכות וי"ל דהאל הקדוש שאין כמוהו חשוב מלכות וי"א דאלהי אברהם הויא כמו מלכות לפי שעדיין לא המליכוהו עליהם העולם עד שבא הוא והודיע מלכותו בעולם כ"כ התוספות ובהכי ניחא לי ברכת אלהי נשמה שאין בה מלכות וגם אינה סמוכה לאשר יצר דהא מעיקרא לבדה התקינוה כדאיתא פרק הרואה [ברכות דף ס':] כי מתער משנתיה לימא אלהי נשמה וכו' אלא ודאי כיון דקאמר אלהי חשיב כמו מלכות.

הכסף משנה מסביר שהרמב"ם פסק כרבי יוחנן, כמו "בכל דוכתי". כנראה הוא מתכוון שהרמב"ם פסק לפי הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד "רב".

4.
ומאד מוזר שהוא לא מתייחס לפסק דינו של אביי כ"רב".

5.
אלא יש לומר, מכיוון שהגמרא יישבה את הברייתא גם לפי דעת רבי יוחנן, יוצא, שהברייתא לא משפיעה כלל על הכרעת ההלכה ונשאר הכלל הבסיסי שהלכה כרבי יוחנן נגד "רב".

6.
ונראה להוסיף: אם הגמרא היתה קובעת "תניא כוותיה דרב" ניתן להסיק שזו הכרעת "עורך הגמרא" – כ"רב". אלא שהביטוי כאן הוא שונה: "כוותיה דרב מסתברא", כנראה שמשמעות הביטוי שונה ממשמעות הביטוי "תניא כוותיה". בביטוי "כוותיה דרב מסתברא" הכוונה היא, שיש יותר סברא הגיונית לשיטת "רב", ויש לזה אסמכתא מברייתא, אבל גם לפי אביי אין הכרעה ממש מהברייתא כי הוא ידע את אפשרות ההסבר בברייתא.
והרמב"ם סובר שהסברא כ"רב" איננה גוברת על הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד "רב".