שהוא מקטין עצמו
ברכות מד ע"ב
"ואמר רבי יצחק: כל האוכל ירק קודם ארבע שעות - אסור לספר הימנו. מאי טעמא? משום ריחא.
ואמר רבי יצחק: אסור לאדם שיאכל ירק חי קודם ארבע שעות.
אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי, אייתו קמייהו ירק חי קודם ארבע שעות, אמימר ורב אשי אכול ומר זוטרא לא אכל.
אמרו ליה: מאי דעתיך - דאמר רבי יצחק: כל האוכל ירק קודם ארבע שעות אסור לספר הימנו, משום ריחא? - והא אנן דקא אכלינן וקא משתעית בהדן!
אמר להו: אנא כאידך דרבי יצחק סבירא לי, דאמר רבי יצחק: אסור לאדם שיאכל ירק חי קודם ארבע שעות".
וצריך ביאור, היות ומר זוטרא חש לדברי רבי יצחק אודות איסור אכילת ירק חי קודם ארבע שעות, למה לא הקפיד גם על דבריו באיסור לספר הימנו של אוכלו?
אלא שאודות שמואל הקטן אמרו בירושלמי מסכת סוטה פרק ט הלכה יג: "ולמה נקרא שמו קטן? – לפי שהוא מקטין עצמו".
וכיצד היה מקטין את עצמו?
שלא היה חש לכבוד עצמו כלל, רק מקפיד היה מאוד על כבוד אחרים שלא ייפגע מאן דהו, כמתואר במסכת סנהדרין דף יא ע"א:
"מעשה ברבן גמליאל... אמר: מי הוא שעלה שלא ברשות? יֵרֵד! עמד שמואל הקטן ואמר: אני הוא שעליתי שלא ברשות...
ולא שמואל הקטן הוה, אלא איניש אחרינא, ומחמת כיסופא הוא דעבד.
כי הא דיתיב רבי וקא דריש, והריח ריח שום, אמר: מי שאכל שום - יֵצֵא! עמד רבי חייא ויצא. עמדו כולן ויצאו. בשחר מצאו רבי שמעון ברבי לרבי חייא, אמר ליה: אתה הוא שציערת לאבא? אמר לו: לא תהא כזאת בישראל!
ורבי חייא מהיכא גמיר לה - מרבי מאיר... ורבי מאיר מהיכא גמיר לה - משמואל הקטן".
וכך היה רגיל גם להורות, במסכת אבות פרק ד משנה יט:
שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר, (משלי כד) בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ.
אל לך לחפש שום צער אצל הזולת, ואפילו אם אויבך שפגע בך נפגע – שְׁכַח לגמרי את הפגיעה בכבודך.
ואף מר זוטרא מכונה 'זוטרא' – שפירושו הקטן.
אף הוא היה מקטין עצמו, ולא היה חש לעצמו אלא לזולת בלבד.
והיה מקפיד שלא לאכול ירק חי קודם ארבע שעות, שלא לגרום להפחת ריח רע העלול לצער את חבריו חלילה.
אולם הוא לא היה נמנע מלספר עם חבריו, כי לא היה חש כלל פן יצערוהו.
