רדיפה אחר המצות
ברכות נג ע"ב
"אמר רב יהודה אמר רב: אין מחזרין על האוּר כדרך שמחזרים על המצות".
פירש רש"י: "אין מחזרין על האור - אם אין לו אור אינו צריך לחזר אחריו".
משמע שעל שאר מצוות מצוה לחזר.
וקשה, הרי במפורש אמרו במדרשים שאין חובה לרדוף אחר המצות, כגון במדרש תנחומא פרשת חקת סימן כב (וכן בתנחומא ישן חקת נא; ובבמ"ר יט, כז):
"וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי, זה שאמר הכתוב: (תהלים לד, טו) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
ולא פקדה התורה לרדוף אחר המצות. אלא:
(דברים כב, ו) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ,
(שמות כג, ד) כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ,
(שמות כג, ה) כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ,
(דברים כד, כ) כִּי תַחְבֹּט,
(דברים כד, כא) כִּי תִבְצֹר,
(דברים כג, כה) כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ,
כלם אם באו לידך – אתה מצווה עליה, ולא לרדוף אחריה.
והשלום – בקש שלום במקומך, ורדפהו במקום אחר.
וכן עשו ישראל, אף על פי שאמר להם הקדוש ברוך הוא: "(דברים ב, כד) הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה, רדפו את השלום שנאמר: וישלח ישראל מלאכים וגו' ".
ניתן לפרש כך גם את הגמרא, שפירוש: "אין מחזרין על האוּר – כדרך שמחזרים על המצות" שמחזרין אחר האוּר בדיוק כדרך שמחזרים על המצוות, שכידוע אין מחזרין אחריהן עד שיבואו לידיך, וכך אין חובה לחזר אחר האש.
אלא שאין צורך להדחק כך, כי קיים הבדל בין שני סוגים שונים של מצוות. כל המצוות שהוזכרו במדרש אין חובה לקיימם אלא אם כן נוצרה המציאות שבה הן חלות. למשל, אם בהמת חברך לא אבדה אין שום ענין לגרום לאובדנה כדי ליצור חובה של השבת אבידה.
אולם יש מצוות אחרות שבהגיע זמנן קיימת מצוה לקיימן מבלי תלות במציאות שלפנינו, כגון קידוש והבדלה תפילין וסוכה, ומצוותן כוללת את הכנת צרכיהם.
מעתה מבואר, המצוה לברך על האש במוצאי שבת דומה לכאורה לחובת ברכת ההבדלה עצמה שיש חובה לקיימה ולחזר אחר יין לצורכה. לכן חידש רב ששונה ברכת האוּר משאר חלקי ההבדלה, ואין צריך לחזר אחר אש אם אינה תחת ידו.
עוד יש לפרש: "אין מחזרין על האוּר – כדרך שמחזרים על המצות", איזוהי מצוה שמצוה לחזר אחריה? הוה אומר מצות בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ. והיפוכו של השלום היא אש הקנאה והשנאה, המחלוקת והמריבה, שלא די שאין מחזרין אחריה אלא שמצוה לברוח ממנה בכל היכולת. וכך דרש ספר העקידה את הפסוק: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם (שמות לה, ג), לא תבערו את אש המחלוקת.
