ברכת היום וברכת היין
ברכות נב ע"א
"וסברי בית שמאי דברכת היום עדיפא?! והתניא: הנכנס לביתו במוצאי שבת - מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואחר כך אומר הבדלה!...
- קא סברי בית שמאי: שאני עיולי יומא מאפוקי יומא, עיולי יומא - כמה דמקדמינן ליה עדיף, אפוקי יומא - כמה דמאחרינן ליה עדיף, כי היכי דלא להוי עלן כמשוי".
וקשה, מה מועיל הטעם "שאני עיולי יומא מאפוקי יומא". הלא טעמם המפורש של בית שמאי בדין עיולי יומא, נכון גם לאפוקי יומא! מפורש הרי בברייתא שבעמוד הקודם (דף נא ע"ב): "בית שמאי אומרים, מברך על היום ואחר כך מברך על היין, שהיום גורם ליין שיבא וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא". כלומר שמיד כשנכנסה השבת נקבעה חובת קידוש היום, ורק לאחר מכן, כלומר כתוצאה מכך – קידוש היום הוא הגורם לברכת היין. וכסדר הסיבה והמסובב כך סדר הברכות. והלא גם בהבדלה כך הוא, קודם יצאה השבת ונתחייב בהבדלה, ורק משום ההבדלה נצרך גם לכוס!
ואפשר להקשות גם להיפך:
לשם מה נצרכה הגמרא לטעם: "קא סברי בית שמאי: שאני עיולי יומא מאפוקי יומא", הלא בטעמם המפורש של בית שמאי כבר נמצא חילוק בין כניסת היום לצאתו. טעמם הוא: "כבר קדש היום ועדיין יין לא בא", כלומר שטרם שנתחייב בקידוש היום לא היה שום עניין ביין, כי כולו בא רק לכבוד שבת. ואילו לפני ההבדלה עדיין שבת, ואמרו לעיל בדף מב ע"ב שבשבתות וימים טובים, אדם קובע סעודתו על היין. אם כן בהבדלה היין דוקא קודם לצאת השבת שהיא סיבת אמירת ברכת היום. ולמה לגמרא להוסיף נימוק צדדי של זכות הַמְאַחֲרִים לָצֵאת מִן הַשַּׁבָּת וּמְמַהֲרִים לָבֹא?
אלא י"ל שאכן דברים אלו הם בכלל תירוץ הגמרא. שכן מדוע "אפוקי יומא כמה דמאחרינן ליה עדיף"? משום שעדיין שבת! וממילא יש עדיין מקום ליין שיבא. ורק אחר כך – הַיּוֹם יִפְנֶה. הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא וְיִפְנֶה.
