מלכות בית דוד בבונה ירושלים / הרב הלל בן שלמה
ברכות מח ע"ב
נאמר בגמרא, כי אם לא אמר מלכות בית דוד בירושלים, לא יצא ידי חובתו. בטעם הדבר כותב רש"י, כי ירושלים נתקדשה על ידו. אבל הרמב"ם (הלכות ברכות ב,ד) מסביר, שאם לא אמר מלכות בית דוד לא יצא, מפני שזהו עניין הנחמה, שאין הנחמה שלמה, אלא בחזרת מלכות בית דוד. מעין זה כותבים גם ראשונים אחרים, שעיקר הברכה מדברת על העתיד, שישראל יזכו להיגאל כאשר ידרשו את במלכות ה', מלכות בית דוד ובנין המקדש (שבלי הלקט), ובירושלים צריך להיות כסאו של דוד (רמב"ן האמונה והבטחון פרק ח).
הרמב"ם אינו מסביר כרש"י, משום שלדעתו עיקר הברכה נאמרה לגבי העתיד, אולם הרמב"ם גם אינו סובר כרש"י לגבי מה שכתב שדוד הוא שקידש את ירושלים, כמובא בדבריו בהלכות בית הבחירה (ו,יד), ששלמה קידש את ירושלים ואת העזרה. אמנם, בגמרא בזבחים (כד,א) מופיע, כי דוד קידש את רצפת העזרה, ויש מקום להבין שהיו שני שלבים במהלך קידוש המקום. וכך מופיע בתוספות בשבועות (טז,א), כי דוד ושלמה קדשו את המקום.
לפי דברי רב חננאל בשם רב (אשר נדחים למסקנת הסוגיה), מי שלא אמר מלכות יצא ידי חובתו, משום שהיא אינה בנשים (דברים אלו נראים כמנוגדים לדברי מסורת הש"ס, שהתנא רבי אבא המצריך להגיד ברית, תורה ומלכות, אינו אלא רב). ייתכן לומר בדעת רב, כי לשיטתו, שאין צריך להזכיר את מלכות ה' בברכות, גם אין משמעות גדולה כל כך לאזכור מלכות בית דוד, ומאחר שהיא אינה שייכת בנשים, יש לפוטרם. אבל לפי רבי יוחנן (שהיא הדעה המקובלת להלכה), ישנה חובה להזכיר את מלכות ה' בכל ברכה, ואף את מלכותו של בית דוד יש צורך להזכיר בברכה בה מלכותו שייכת.
