טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

ועור האנקה והכח והלטאה והחומט – קיפוד מצוי

"מתניתין. אלו שעורותיהן כבשרן: עור האדם, ועור חזיר של ישוב, ר' יהודה אומר: אף עור חזיר הבר. ועור חטרת של גמל הרכה, ועור הראש של עגל הרך, ועור הפרסות, ועור בית הבושת, ועור השליל, ועור של תחת האליה, ועור האנקה והכח והלטאה והחומט, ר' יהודה אומר: הלטאה כחולדה. וכולן שעבדן, או שהילך בהן כדי עבודה - טהורין, חוץ מעור האדם. ר' יוחנן בן נורי אומר: שמונה שרצים יש להן עורות" (חולין, קכב ע"א).  

פירוש: משנה. אלו הם בעלי החיים שדין עורותיהן כדין בשרן לענין הטומאה: עור של האדם המת, הריהו כבשר המת, ומטמא. וכן עור חזיר של ישוב (חזיר בית) שהוא רך ונאכל לגוים, הריהו נחשב כבשר החזיר, ומטמא טומאת נבילות כבשר החזיר. ר' יהודה אומר כי אף עור חזיר הבר נחשב כבשרו, ומטמא טומאת נבילות. ועור חטרת (חטוטרת, דבשת) של הגמל הרכה, שעדיין לא התקשה, הריהו נחשב כבשר, ומטמא. וכן עור הראש של עגל הרך, ועור הפרסות, ועור בית הבושת (רחם) של הנקיבה, ועור השליל (העובר שבמעי אמו), הנמצא בה בשעת שחיטה, ועור של תחת האליה (זנב) הכבשה, ועור של ארבעת השרצים הבאים (שמכלל שמונת השרצים המטמאים במותם, האמורים בתורה "החולד והעכבר והצב למינהו. והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת". ויקרא יא, כט—ל), שעורם רך: האנקה, והכח, והלטאה, והחומט. שבכל אלה העורות שנמנו דינם כדין הבשר, ומטמאים. ר' יהודה אומר כי עור הלטאה דינו כדין עור החולדה (ה"חולד" האמור בתורה), שאינם נחשבים כבשר לענין טומאה. וכולן, כל העורות האלה שצויינו למעלה כמי שדינם כבשר, בזמן שעבדן כדרך שמעבדים עור, או ששטחם על הקרקע והילך בהן (עליהם) שיעור זמן שיש בו כדי עבודה (עיבוד העור) — הריהם טהורין, שכן בכך יצאו מכלל בשר ונהיו לעורות גמורים. חוץ מעור האדם שנשאר טמא אף באופנים הללו. ר' יוחנן בן נורי אומר כי עורותיהם של כל שמונה השרצים הנזכרים בתורה, יש להן דין עורות, ולא דין בשר, ואין הם מטמאים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: קיפוד מצוי         שם באנגלית: ,Hedgehog           שם מדעי: Erinaceus concolor

שם נרדף במקורות: אנקה, ילא, קופד         שמות בשפות אחרות: ערבית - קנאפד


נושא מרכזי: לזיהוי האנקה


את האנקה אנו פוגשים בתורה בפסוקים המתארים את השרצים הטמאים: "וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו. והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת" (ויקרא, יא כ"ט-ל'). מפרש אונקלוס: "וילא וכוחא והלטתא וחומטא ואשותא". הורדוס השתמש ב"ילא" על מנת לעקור את עיני בבא בן בוטא: "הדר ליה כלילא דיילי, נקרינהו לעיניה" (בבא בתרא, ד ע"א). מפרש שם רש"י: "אהדר ליה כלילא דיילי - האנקה מתרגמינן ילא (ויקרא יא) והוא שרץ שקורין הרצו"ן ושערו קשה כמחטין ועשה לו עטרה מעורו סביבות עיניו". רש"י מתרגם באופן זה בכל המקומות בהם מופיעה ה"אנקה". כך תרגם בתורה וגם בסוגייתנו. על פי ד"ר משה קטן ב"אוצר לעזי רש"י" פירושה של מילה זו (המופיעה בהבדלי גרסה קטנים בכמה מקומות בש"ס) בצרפתית עתיקה הוא קיפוד. בשבת (נד ע"ב) אומרת המשנה: "... ואין העגל יוצא בגימון, ולא פרה בעור הקופר וכו'". בדקדוקי סופרים ובערוך הגירסה היא קופד. רש"י (שם) מפרש: "קופר - שרץ הוא שנימיו חדין כמחט, וקורין לו הריצו"ן, וקושרין עורו בדדי הפרה שלא יניקוה שרצים". באופן זה מבין גם התוס' (שם): "דלא למציוה יאלי - פירש"י שאנשוא"ש דהיינו עלוקה ואין נראה דאין מוצצות אלא דם ועוד דהוה ליה למימר עלוקות ולא אשכחן דקרי להו יאלי בשום מקום. ונראה דיאלי היינו נמי קופר דמתניתין כדאמר בריש בבא בתרא (דף ד.) גבי הורדוס אהדר ליה כלילא דיאלי ונקרינהו לעיניה והאנקה מתרגמינן יאלי (ויקרא יא) והוא שקורין הירצו"ן".

זיהוי האנקה עם הקיפוד מעורר קושי רב משום שמקורות אחרים מכלילים את הקיפוד בין החיות ולא בין השרצים. אומרת המשנה בכלאים (פ"ח מ"ה): "הפרוטיות אסורות והרמך מותר ואדני השדה חיה רבי יוסי אומר מטמאות באהל כאדם הקופד וחולדת הסניים חיה וכו'". גם כאן משתמע שהכוונה לקיפוד כפי שהוא נקרא בימינו. השם הלועזי "ארצו"ן" מופיע גם כאן ומתווסף אליו השם הערבי. מפרש הר"ש: "הקופד - למורש קיפוד תרגום קופדא, והוא שרץ שגופו מלא קוצים וכשיגע אדם בו יכפול עצמו ומכניס ידיו ורגליו בבטנו ויעשה ככדור והקוצים בולטין ממנו מכל צד ובלע"ז נקרא ארצו"ן". בפיהמ"ש לרמב"ם: "והקופד - אלקנפד". הקיפוד כחיה מוזכר גם בתורת כהנים (ספרא, שמיני פרשה ו פי' ה): "וכל הולך על כפיו זה הקוף. כל הולך להביא את הקופד ואת חולדת הסנאים, ואת אבני השדה ואת כלב הים". מפרש שם הראב"ד: "וכל הולך להביא את הקיפוד. חיה קטנה מאוד ומפני שדומה לשרצים כגון החולד העכבר לכך הוצרך לומר כי מין חיה הוא".

סתירה זו הביאה את הגר"א (שנות אליהו, כלאים, פ"ח מ"ה) לחלק בין שני מיני בעלי חיים הנקראים בשם "קופד". האחד הנקרא גם אנקה הוא שרץ ולדעתו הכוונה לקיפוד ("הוא מה שאנו קורין וואזעק" (1)) ואילו הקופד המופיע במשנה ("הקופד וחולדת הסניים") הוא מין חיה הגדלה בין הסנאים (יש הגורסים סניים) בדומה לחולדת הסנאים. על פי תירוץ זה המילה סנאים קשורה לשני מיני בעלי החיים שהוזכרו לפניה כלומר לקופד ולחולדה. תירוץ זה מחייב לזהות שני מיני בעלי חיים. לסוברים שאנקה היא הקיפוד נשאר לברר מהו קופד הסנאים ואילו לסוברים שהקופד הוא חיה יש לברר מהי האנקה?
 

הקופד = נמיה

אומרת הגמרא (ברכות, נז ע"ב): "כל מיני חיות יפות לחלום, חוץ מן הפיל והקוף והקפוד וכו'". מפרש שם רש"י: "קפוד - חיה שדומה לקוף ויש לה זנב ארוך ושמה מרטינ"א". ד"ר משה קטן מתרגם באוצר לעזי רש"י מרטינ"א = סמור, דלק. רש"י משתמש בלעז זה גם בחולין (נב ע"ב) שם אומרת הגמרא: "אמר רב עמרם אמר רב חסדא: דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים, דרוסת חולדה בעופות". מפרש רש"י: "נמייה - חיה היא ויש אומרים שהיא מרטרינ"א בלע"ז". משתמע אם כן שלפי שיטת רש"י הקופד הוא נמייה והוא חיה בניגוד לקיפוד שהוא שרץ. בין אם הקופד הוא נמייה ובין אם הוא סמור או דלק התאור של בעל חיים בעל זנב ארוך החי בין שיחים (קופד סנאים) הולם אותו. הרב דוד מצגר (2) מנסה להוכיח מהריבוי "כל הולך כפיו" בתורת כהנים (לעיל) שהכוונה לנמייה ההולכת על כפיה בניגוד לקיפוד אך לענ"ד דווקא הקיפוד מפורסם יותר כהולך כפות (ראה בתמונה 2). 
 

תמונה 1. קיפוד מצוי           צילם:  Nevit Dilmen		תמונה 2. קיפוד מצוי - ניתן לראות היטב את מבנה כפותיו צילם:  Max Korostischeveski

 
מהי האנקה?

בנוסף לרש"י והתוס' המזהים את האנקה כקיפוד קיימים פירושים נוספים ונסקור רק אחד מהם:
 

עלוקה

רבינו גרשום מפרש בבא בתרא (שם): "כלילא דיילי – כתר של מיני האנקה שהן עלוקות נתן סביב ראשו וניקרו עיניו". פירוש זה נמצא בערוך: "... והאנקה והכח ויילא וכוחא ובלע"ז סנגיסוק"א (sanguisuga) ובלשון ישמעאל עלקא". אומרת המשנה בשבת (נד ע"ב): "אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ... ולא פרה בעור הקופר וכו'". מפרשת שם הגמרא: "ולא פרה בעור הקופר. דעבדי לה כי היכי דלא למציוה יאלי". רש"י: "דלא למציוה יאלי - שלא ינקוה עלוקה, שקורין שנשוא"ש". דברי רש"י בגמרא סותרים, לכאורה, את דבריו במשנה שבה לפי תיאוריו קופר הוא קיפוד. בנוסף סותר פירושו כאן את הפירוש בבבא בתרא שם פירש שיאלי היא האנקה והתאור הוא של קיפוד. 
 

(1) ברוסית קיפוד הוא Yozhik.
(2) המעין, "קפוד שרץ או חיה", כרך כ' (ח"ג), תש"מ (עמ' 45-48).
 

רשימת מקורות:

מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 81-82). 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.